האם אפשר להיות יותר מאושר?

תודות

ראשית אני מודה לכם על הפרגון הענק שאתם מעניקים. זה לעיתים נוטף דבש ומעלה חשד של קונספירציה אבל לי אין שום בעיה עם הענין, וזה מעניק דחיפה לטור הבא. שנית תודה לעופר שמקדיש מזמנו לבלבולי המוח הטכניים שלי בבלוג.

סיפור קטן על אושר קטן
ביום ה' בבוקר זכינו לביקור מהוט כדי להתקין לנו שקע נוסף לטלוויזיה. אתם בודאי שואלים באנינות על מהות הצעד הזה., הגם בארזים נפלה שלהבת? התשובה היא פשוטה ואמיצה: זה לא אני... ! לפני כמה שבועות בתי ביררה בעדינות את האפשרות שתוכל לראות טלוויזיה בחדרה, אנחנו במסגרת המשטר הצבאי שהנהגנו בחינוך הילדים במשך שנים ארוכות קפצנו לדום ויצאנו לביצוע. בתי היא יצור חושב ורחב אופקים שעבר די מזמן כבר את גיל הטיפש עשרה ואפשר להמשיך ולתמוה מה לה ולטלוויזיה בחדר. כמו הרבה דברים בחיים יש פה השפעות הן של הגנטיקה (גם להורים טלוויזיה בחדר) והן של הסביבה. לא אלאה אתכם בפרטי הילדות של בתי ו אקפוץ מיד לקש. הקש -ועבורה זה לא היה קש אלא פטיש 20 טון - היה כשראתה את אשתי ואותי רואים ערוץ 20! (לבורים מביניכם: האח הגדול). שנייה רבותי, אני מזהה כעת תזוזות של אי נוחות אצלכם, נראה שחלק מהקוראים הנאמנים החלו לשקול את מחויבותם לבלוג זה. מה כבר יכולה להיות מידת האמינות, העומק וחוזק המסר של אדם שצופה בבובליל ובאינה?! אז חברים, אנא, סובלנות- פה, אנחנו לא בענייני שיפוט. לכל אחד יש את שק חולשותיו והבלוג הזה בא לסייע לנו לקבל את שלנו כמו את של רעינו. אני סמוך ובטוח שתעמדו בניסיון הזה. נחזור לענייננו. כשבתי התאוששה ממכת ה-20 טון היא השתמשה במלוא הרפרטואר עשיר של דרכי השכנוע שלה- לדבר, לדבר בקול רם, לדבר יותר מהר. הניסיונות כשלו ובתי החליטה בתבונה ותעוזה על התנתקות, כל קבוצה ומכשיר הטלוויזיה שלה.
כשהטכנאי של הוט הגיע, נזכרתי מיד בתרומת האושר לאיכות העבודה והלכתי להכין לו קפה שחור. האמת שבד"כ אני נוהג להציע לבעלי המקצוע כיבודים שונים, אלא שאני לא בהרמוניה מלאה עם המהלך עקב חשדי בעצמי שאני עושה זאת מהצורך למצוא חן או משהו מהמשפחה הזו. הפעם בניגוד לעבר הרתחתי את המים בזרימה הרמונית ותחושת שליחות עמוקה. אינני יודע אם בגלל הקפה או משהו אחר, דקות ספורות לאחר מכן הזעיק הטכנאי אלי הביתה עוד 2 אנשים. להם לא הכנתי קפה.
ניצלתי את הקשר האינטימי שלי עם הטכנאי כדי לשדרג – בהזדמנות זו - את עמדת הטלוויזיה שבחדר השינה שלי. אותה עמדה סבלה משני ליקויים דרמטיים. ראשית היא לא כללה את ערוץ 20 וחמור עוד יותר השלט עתיק היומין, התקשה מאוד להעביר את הערוצים. היינו צריכים ללחוץ על כפתורי הגומי השחורים חזק ובזויות שונות עד שניאותו להחליף ערוץ. בניתוח מעמיק הסתבר שהקושי בכפתור שהיה מחליף לערוץ עם מספר יותר גבוה. עמיתו – "המעביר לנמוכים" פעל כיאות. ברגע מסוים של גאונות פיתחתי את השיטה הבאה: הדלקתי את הטלוויזיה על ערוץ גבוה (50) ואז החלפתי ערוצים כלפי מטה עם הכפתור המוצלח כשהגעתי ל-1 שוב העברתי ל-50 וכך הלאה. למרות הגאונות כשבא הטכנאי מיהרתי להחליף את הממיר ואיתו את השלט.
לאחר כשעתיים העבודה הסתיימה והרגשתי להפתעתי מאוד טוב, בואו נציין את זה במשפט: אושר קליל ריחף סביבי. מעבר לשביעות רצון שהטכנאי סוף סוף הלך הייתי מרוצה כמו ילד שקיבל משחק מהשלט החדש ומאינסוף התחנות שאני שולט בהם עכשיו. כמו ילד ברור גם שעוד יומיים זה יעניין אותי כמו השלג דאשתקד.

המרצדס ושאלת האושר
אז מה אנחנו למדים מכך? האמת לא הרבה, אבל גם הניסיונות האחרים שלי להציג בטור זה בבהירות ובקצרה תשובה לשאלת האושר לא היו מוצלחים יותר. בכל זאת ננצל את הפתיחה על מנת להציג כמו אמיתות על האושר.
ראשית אנחנו באמת מאוד לא טובים בלנחש מה יביא לנו אושר.
שנית כולנו חווינו רגעים של אושר ובודאי אירועים ומצבים שגרמו לנו שמחה ורגשות חיובים. בזה אין כל חדש. השאלה כפי שנוסחה: האם אפשר להיות יותר מאושר? זקוקה לחידוד רציני. השאלה הנכונה היא: האם אפשר להיות יותר מאושר לאורך זמן כאשר ה-"יותר" גדול בצורה משמעותית.
נבהיר מייד שאם כי שלט הטלויזיה הוא נסיון דחוק ומוזר להעלאת האושר הרי הוא מודל מצוין בעליבותו באשר מסתבר שגם מרצדס חדשה איננה התרופה המתאימה. לצערי לא חוויתי את המרצדס על בשרי ואני חש שלוקח יותר זמן להירגע ממנה, אבל גם היא משענת קנה רצוץ. אפילו המכניזם הדינמי האומר שכאשר נירגע מהמרצדס נעלה את האושר באמצעות יגואר ואחר למבורגיני וכך הלאה והלאה הוא כושל באשר עם הזמן נתרגל יותר ויותר מהר לצעצוע החדש. כמובן שהעניין תקף לגבי בית חדש וחלומות נדל"ן מגוונים אחרים. נעשה עכשיו קפיצה מדרגה ענקית ונצהיר. כל הדברים הנכללים בקבוצה המכונה "נסיבות החיים" כמו: אמבטיה חדשה, בן זוג קשוב!, להראות טוב, להראות צעיר יותר, לאבד משקל, גוב חדש מוצלח, הצטיינות ילדינו בבית הספר, הידיעה מה אתה רוצה לעשות בחייך, הורים יותר תומכים, יותר כסף, יותר זמן וכו' וכו'.... כל אלו אחראים לכל היותר על 10% בלבד! מהאושר שלנו. עיינו שוב ברשימה המפתיע, סיכוי ענק שגם תשוקותיכם נכללות בה בגרסה זו או אחרת. לא מפתיע, הרשימה מבוססת על מה שאנשים מניחים יביא אושר.

יש תקווה!

לאחר שהטמענו את עניין נסיבות החיים ו-10% הנמוכים להפתיע שלהם, נשאלת השאלה איפה מתחבאים שאר 90% האחראים על האושר. אלו מחולקים בצורה הבאה: 50% הם גנטיקה, יש ברי מזל שנולדים עם רמת אושר גנטית גבוהה יותר מאחרים כמו שחלק נולדים חכמים יותר, חלק יפים יותר, וכנראה גם חלק שמנים יותר. החדשות הטובות, שאר 40% הם בידינו. בפעולות שאנו עושים ויכולים לעשות. מסמנים לעיתים את החלק הזה באותו "V". שמציין את הפעילות שהינה תחת ה- "Voluntary Control" שלנו אבל גם קישור ל-"Victory" נראה לי הולם פה. בנקודה זו היה נכון לצאת לפרסומת או לחכות לטור הבא אבל בגלל המינוס שנרשם לי עקב ה"אח הגדול" החלטתי לא למתוח יותר מדי את סבלנותכם ונסיים ב40% המעניינים באחד מהמחקרים שמשך תשומת ליבי.
סוף סוף אושר
מרטין זליגמן, המייסד של תחום הפסיכולוגיה החיובית וחוקר ענק שעוד נחזור אליו בהמשך. השתמש בטכניקה הבאה בניסיון להעלאת אושר במחקר שביצע. מידי ערב במשך שבוע ציין כל נבדק בכתב 3 דברים טובים שקרו לו ולמה הוא חושב שהם קרו. התוצאות מפתיעות. הקבוצה שביצעה זאת הראתה שיפור מובהק במידת האושר שלה כמו גם בירידה בסימפטומים של דיכאון במשך 6 חדשים! לאחר הניסוי. זליגמן המשיך וביצע מחקרים עם חולי דיכאון חמורים כאשר הטיפול (שהיה הפעם 6 שבועות במחקר אחד ו-12 שבועות) נשען על טכניקות של פסיכולוגיה חיובית. התוצאות היו מפתיעות בעוצמתן גם הפעם השיפור בירידה בדיכאון החזיק מעמד שנה שלמה. השילוב של פסיכולוגיה חיובית היה עדיף על הטיפול הפסיכותרפי ה"רגיל" וגם על טיפול פסיכותרפי "רגיל" שלווה בתרופות. http://www.ppc.sas.upenn.edu/positivepsychotherapyarticle.pdf
המחקרים הללו מאפיינים חלק גדול מהשיטות לשיפור האושר:

1. מדובר בפעולות פשוטות יחסית. פשוטות עד כדי כך שכל העניין נראה לנו כקשקוש ולחלקנו קשה מאוד להתחבר אליהן ברצינות.
2. התוצאות מפתיעות בעוצמתן. (מה שמעלה עוד יותר את חשדינו)
   

סיום
ועכשיו זה בהחלט העת לסיום.