ציונים לא! אז מה כן?

בפוסט הקודם ראינו שאין ראיות לכך שהתקשוב משפר את ההישגים לימודיים. זה היה אחד הטיעונים המרכזיים שעליהם ביסס סלומון את אכזבתו. אז מה עושים?
חסרונם של ממצאים חיובים היא תופעה מביכה לכל הדעות אבל לא כל כך מהר ניכנע לנתונים היבשים ונוותר על אידיאולוגיה דשנה. להלן טקטיקות לעקוף את המכשול המטריד.

טקטיקה 1
את הטקטיקה הראשונה תיארתי כבר בפוסט הקודם- תופעת הזנב הקצר, שם בניסוח כמשפט מתמטי ועתה כתהליך פרוצודרלי: המכונה אוטוטו...

1. הודה שהממצאים מאכזבים, אנשים נאורים כמונו לא יכולים להתכחש למחקר המדעי
2. נקוב ב 2 סיבות מדוע המצב ישתנה. להלן 3 סיבות מקובלות שמשמשות ביעילות: i. היום מדובר בטכנולוגיה אחרת מזו שעליה מתבססים הממצאים ii. יש דברים שלוקח זמן רב למדוד אותם וכמובן iii. המורים אשמים
3. הפנה לשלושה מחקרים שפורסמו במהלך החודשים האחרונים שמצביעים על תוצאות חיוביות (כלומר תומכים ב-2.) מוזר אבל אל חשש תמיד ישנם כאלו.

הטקטיקה זו שרדה לאורך תקופה ארוכה, נדמה שתמיד היא נכונה. מצד שני זה גם חסרונה, זה תמיד עניין של אוטוטו.. וזה מבושש לבוא. מצד שלישי יש תמיד אנשים חדשים יחסית בתחום שלא מכירים את מצד השני מה שמאפשר לה להמשיך ולשרוד.

טקטיקה 2
מיומנויות המאה ה-21 הינה דרך אחרת לעקוף את הממצאים המאכזבים. הטיעון הוא פשוט – איננו מודדים את הדבר הנכון. הממצאים אכן מראים את הדבר הנכון – המחשב לא מביא לשיפור ההישגים "הללו" ואנו סבורים שגם לא יביא לשיפורם בעתיד. אבל ההישגים "הללו" קרי- בגרות, מיצב הבחינות הסטנדרטיות אינם היעד המרכזי לחתור אליו. . מה שנדרש הינו שינוי של מטרות ההוראה, שינוי של מטרות בית ספר, שינוי של תוכנית הלימודים. השינוי הוא בכיוון של מה שמכונה מיומנויות המאה ה-21. קבוצה של כישורים, מיומנויות ויכולות שנדרשות מאדם מבוגר בכדי לתפקד היטב בעולם הטכנולוגי-המשתנה-הגלובלי של ימינו. יש לבחון את תקשוב החינוך בהתייחס למטרות חדשות אלו, ושם התקשוב יוכיח את ערכו.
בניסוח פרוצדוראלי :

1. הודה כי הממצאים הקיימים אמינים ומשקפים.
2. הגדל לעשות והצהר: "גם בעתיד התקשוב לא יביא לעליה בהישגים הללו"
3. הפתע!: זאת בכלל לא המטרה הראויה. יש לשנות את המטרה
4. נקוב במטרה הראויה: מיומנויות המאה ה-21
5. לווה את טענתך בהרבה התלהבות ואמונה. השתמש לפחות ב 3 מילים מהרשימה הבאה: שינוי משמעותי, עולם גלובלי, אי ודאות, מהפכה חינוכית, המאה ה-21, סין, הודו, שיתוף, Web2.
6. נעץ את המסמר האחרון והצהר: לתקשוב תפקיד מכריע במימוש מטרה זו.
7. הדוף והימנע משאלות מכשילות של שמרנים, קשישים ואנשי דור ה-Web1 כמו: איך ממשים את זה? איך מודדים את זה? מה עם המטרות הישנות? איך אפשר הכל ביחד?. לא תתקשה להדוף אותם, רוב האנשים נחמדים!

בפוסט זה אנו בוחנים את ענייננו מנקודת המבט של דרכים לעקיפת מכשול הציונים, מנקודת מבט זו הגישות המוצגות בפוסט מכונות טקטיקות. ראוי בעולם של קלישאות, סיסמאות וחזונות שנסתכל על הדברים ועל עצמנו גם בצורה מלגלגת (אבל כמובן מכילה ומקבלת). עם זאת, אדגיש כי מאחורי כל טקטיקה כזו עומד מטען עמוק של מחשבה והשקפת עולם ראויה המצדיקים לכנות את אותם טקטיקות בשם המכובד אסטרטגיות.

טקטיקה 3
ענת כהן ורפי נחמיאס הרחיבו את התמונה ומציעים מודל חכם לבחינת מכלול תרומות התקשוב. הנחת המוצא היא שהתקשוב תורם במגוון גדול של ערוצים. התרומות מאורגנות במודל בארבעה מימדים:

• שיפור איכות ההוראה
• ייעול תהליכי הוראה ולמידה
• שיפור בהיבטים רגשיים
• שיפור בניהול המידע

למשל, תחת יעילות נמצאים: חסכון בזמן עקב גמישות במקום ובזמן וחיסכון בזמן עקב תקשורת בינאישית באתר, תחת המימד הרגשי: נוחות וקלות השימוש ושביעות רצון, ובמסגרת המימד הפדגוגי נמצאים: שיפור דרכי הערכה והבחינה והעצמת תקשורת בין אישית. זו רשימה מצומצמת לחלוטין של התרומות והעלויות הנמדדות, המודל החישובי השלם כולל 108 משתנים 82 פרמטרים ו-44 ערוצי תרומה. במבט ראשוני עשוי המודל להעלות תהיות מהותיות: איך מודדים היבטים רגשיים או כיצד ניתן לכמת את ההיבטים השונים כל כך זה מזה במטבע אחד. אולם מי שמצוי במודלים מתמטיים יודע שניתן להתמודד עם סוגיות אלו בצורה מתקבלת על הדעת. חוסר היכולת לקבוע במדויק ערכו של כל משתנה במטבע מוכר כמו "שקל" אינו מונע מהמודל להוות כלי טוב לחשוב איתו ולהחליט בעזרתו. כהן ונחמיאס מודדים את ההיבטים השונים במטבעות שונים כמו "רגשונים" למדידת ההיבט הרגשיים, ו- "איכותונים" למדידת איכות ההוראה. הם משאירים למקבלי ההחלטות ולנו לקבוע את שער ההתמרה הראוי ממטבע למטבע.
לא צריך להתבלבל משלל המספרים והנוסחאות של המודל. כמו כל מודל מתמטי ראוי הוא משקף הגיון פשוט ובריא וכלי יעיל ונוח ל"הרגיש" כמויות שמתבסס על אינסוף הנתונים הקיימים בשרתים על מידת השימוש ואופני השימוש של הסטודנטים, סגל ההוראה והבירוקרטיה במערכות התקשוב הפדגוגיות..
הניסוח הפרוצדוראלי של טקטיקה זו דומה ברוחו לטקטיקת מיומנויות המאה ה-21 אם כי שונה ממנו מאוד במהותו:

1. הצהר: המחשב לא מביא לעליה בהישגים ולא יביא
2. הרחב את היריעה וטען ש: הישגים לימודיים הם אך פן אחד מתוך רבים (44 פנים במודל של כהן ונחמיאס) שעליהם המחשב משפיע
3. המצא סימוכין שהתקשוב משפר חלק גדול מ-44 פנים אלו. (למשל היעזר במחקריהם של כהן ונחמיאס)
4. צור חזון מלהיב וארוך טווח והכרז: זו רק ההתחלה והשיפור הטכנולוגי כמו גם הידע הפדגוגי יצרו תמונה מצב שונה ומרשימה בהרבה מהקיימת תוך שנים ספורות. (אל תהסס בעניין ה"ספורות", עוד 5 שנים יש סיכוי סביר שמשהו אכן ישתנה ובכל מקרה אף אחד לא יזכור כלום)

למודל יש ניחוח של גישת התשתיות. כמו כבישים בתחבורה, תקינה ובירוקרטיה בעסקים וכו' התקשוב במודל הזה היא תשתית רחבה שמאפשרת זרימה של משתנים רבים ומהווה מצע לשיפור לעולם שלם של רכיבים. תשתיות מטבעם מתפתחות ומתרחבות ויוצרות מבנה שבנקודת זמן מסוימת הופך לחלק מאיתנו, למרכיב בלתי נפרד מחיינו בצורה שברור לנו שהוא עדיף על החלופה הקודמת. בצורה דומה התקשוב מהווה תשתית חינוכית עמוקה ורחבה שהולכת ומתפתחת ואם לא היום אזי בעתיד הלא רחוק אנו צפויים להשתלבות חזקה שלו בכל תהליכי ההוראה והלמידה בצורה שתקשה עלינו לדמיין כיצד יכולנו בלי זה.

החלק שלכם
טקטיקות נוספות כרגע לא עולות בראשי, אולי אתם מכירים. אשמח לשמוע ולהציג.
בפוסט הבא ארחיב בנושא מיומנויות המאה ה-21 הפעם כאסטרטגיה.

משפט סלומון. מי צודק?

פרולוג
ירדתי לאיטי במדרגות העץ הלולייניות למחצה כמידי בוקר. הדלקתי את הקומקום החשמלי, הכנסתי שתי פרוסות קפואות של "לחם קל 67 הדגנים" לטוסטר ויצאתי החוצה להביא את העיתון. הסתכלתי סביב בסקרנות תוהה היכן הוא. משתאה שוב מהאינטליגנציה המרחבית של מחלק העיתונים המאפשרת לו לזהות מקומות מחבוא כחול אשר בשפת הים במשטח קטן מ-10 מ"ר. מצאתי בסוף. תוך כדי חזרה הביתה קלפתי את עטיפת הניילון מהעיתון, הנחתיו על השולחן ופניתי להכנת הקפה ומריחת 2 פרוסות הלחם השחומות בריבת פובידל. התיישבתי בנינוחות ופתחתי את חלק החדשות של העיתון ו...העולם עמד. שם על העמוד הראשון מרוחה באותיות קידוש לבנה ומתפרשת על פני 6 טורים צעקה הכותרת: "חתן פרס ישראל בחינוך: "מחשבים בכיתות לא מקדמים את הלמידה"".

תגובות
התגובות לא אחרו לבוא, תקשוב החינוך היה מאז תחילתו תחום שמאופיין בסערות נפש, אידיאולוגיות ועולם של רעים וטובים.
פורטל מס"ע הציג כראיה נגדית דו"ח מחקר מ- 2009 שהוזמן על ידי משרד החינוך האמריקאי. הדו"ח מנתח בשיטת ה "מטה אנליזה", 49 מחקרים בנושא ומציג ראיות בזכות התקשוב. מזווית אחרת גיי הורוביץ (מומלץ לקרוא) תוהה על עיתוי הידיעה שמסתמכת על ממצאים עתיקים למדי ומפנה למחקר המציג את התקשוב באור חיובי. גיי גם נעלב בשמם של המורים הרבים שמשתמשים בתקשוב באותן צורות רצויות ונבונות שבהן דוגל פרופ' סלומון ושניתן להבין מהכתבה שאינן מיושמות בבתי הספר. אנשים אחרים ששמעתי ודיברתי איתם לא מתכוונים להתבלבל מהממצאים המחקרים וגורסים שכך או כך או כך, התקשוב שזור עמוק בחיינו וככזה הוא צריך להשתלב במערכת החינוך וכך גם יהיה. ואחרים אחרים נוטים לקבל חלק גדול מטענות סלומון ותוהים מה לעשות.
אני מנסה להלן לארגן את הדברים. להבהיר מה אומרים הממצאים, להציג גישות שונות לבחינת התקשוב ולנסות להבחין בין הממצאים והפרשנויות ובין אלו לבין ההכרעה מה ראוי להיעשות.

עיקרי הממצאים
ב 1999 התפרסם ניתוח מטה אנליזה רחב מאוד תחת הכותרת "No Significant Difference Phenomenon" . מן המחקר - הסוקר מעל 300 מחקרים המשווים בין הוראה פנים אל פנים להוראה מבוססת מחשב - נובע שהוראה מבוססת מחשב לא משפרת את הישגי התלמידים. בתוקף היות המחקר מטה אנליזה, לא היה בו שום ממצא חדש לבד מסיכום או גושפנקה להרגשה שהייתה קיימת בלאו הכי שאין ממצאים ברורים (אם בכלל) ליכולתה של הוראה מבוססת מחשב לתרום לשיפור הישגי התלמידים במערכת החינוך. הסיכוי אם כן להבטחות אופטימיות יכול להישען רק על העשור האחרון. מס"ע כאמור, הפנה אותנו לניתוח מטה אנליזה מ-2009 שיזם משרד החינוך האמריקאי . הניתוח -מוקפד ורהוט – מצביע אכן על ממצאים המראים על יתרון להוראה מבוססת מחשב אבל לרוע מזלנו עבור סטודנטים ומבוגרים. הניתוח כולל רק 5 מחקרים של גילאי בית הספר. לפיכך מזהירים, מחברי הדו"ח מיישום המסקנות לגבי גילאים אלו. אני מסופק אם מחסור בנתונים בלבד מנע מאתנו חדשות טובות בניתוח זה. ישנו הבדל משמעותי בין למידה בבית ספר ללמידה של סטודנטים ומבוגרים. תמהתני אם בכלל נכון לבחון את הדברים בכפיפה אחת. הגיליון של ינואר האחרון של JTLA מוקדש למחשוב 1:1 ומוצגים בו ממצאים חיובים שונים, אבל עדין אין פה משקל נגד מספיק בכדי לערער את קללת ה – No significant Difference או את הצהרת "המלך הוא עירום". המהדהדת לא פחות של לארי קובן-חוקר חינוך אמריקאי בולט- על מיחשוב ה-1:1. סקירה של הגליון נמצאת גם במסע. בצר לי פניתי ל-Becta הרשות הממונה על קידום התקשוב בבריטניה. בריטניה נמצא בעיצומו של תהליך תקשוב אדיר של מערכת החינוך בהשקעה של מליארדי שטרלינג. דו"ח מסוף 2009 דן בהשפעה התקשוב. שם בסעיף "מה אומרים הממצאים" מופיעה דוגמה על ההשפעה הטובה של הטכנולוגיה על ילד אוטיסטי צעיר. הדוגמה מרגשת ככל שתהיה רק מחזקת את התחושה שאין ברשות Becta תחמושת חזקה מספיק. בהמשך הדוח מסתייע בניתוח המטה האנליזה של משרד החינוך האמריקאי שהתייחסנו אליו לפני כמה שורות. זה רחוק מלהוות תשתית מחקרית חזקה מספיק בשביל להקים עליה את הבניין. לאכזבתי, Becta - גוף מרשים, מקצועי ואמין - לא מציינת בדוח את ההסתייגות של החוקרים האמריקאים מיישום המסקנות על גילאי בית הספר. בהמשך הדו"ח של Becta מוצגים ממצאים מעודדים על הישגים משופרים של תלמידים בבתי ספר המיישמים בצורה רחבה את התקשוב. כיון שאין השוואה להוראה פנים אל פנים המחקרים האלו לא יכולים לקחת חלק באותם מחקרי מטה אנליזה שהוזכרו, אבל עדיין הם מסקרנים ונתייחס אליהם באחד הפוסטים הבאים.
אני משער שנעלמו מעיני מחקרים רבים נוספים’ אבל משוכנע שאין בהם כדי לשנות את התמונה הכללית. בנקודת הזמן הנוכחית, כאשר בוחנים את הישגי התלמידים על פי המדדים המקובלים היום בבתי הספר (בגרות, פיזה, המבחנים האמריקאים הסטנדרטים, המבחנים הבריטיים הסטנדרטים) תופעת ה No Significant Difference עדין שרירה וקיימת.

תופעת הזנב הקצר במחקר של הטכנולוגיה בחינוך.
התופעה הזו מוגדרת כדלהלן :
תהי , ללא הגבלת הכלליות, שנת 1985 תחילת ההיסטוריה של התקשוב החינוכי.
תהי tc נקודת זמן מסוימת שבה אנו בוחנים האם הטכנולוגיה משפרת את החינוך, באשר tc גדולה מ-1985 וקטנה כמובן מ-2011.
אזי תמיד מתקיימות שתי התוצאות הבאות:
1. המחקר בין השנים 1985 לשנה tc-1 מראה שאין עדיפות להוראה מבוססת טכנולוגיה
2. המחקר בשנה האחרונה, קרי בין tc-1 ל-tc מראה על ממצאים מעודדים בזכות ההוראה המבוססת מחשב.

החוקרים והבראנז'ה (ואני בתוכה) שמכירים היטב את תופעת הזנב הקצר פתחו מיומנות מרשימה בלהסביר מדוע אין להסיק מהעבר להווה ובודאי לא לעתיד. הטכנולוגיה למזלנו מספקת אמתלאות מצוינות. התקשוב הוא שם רחב מאוד לאוסף של טכנולוגיה ומידי כמה שנים צצה לה טכנולוגיה חדשה ואפילו דור שלם של טכנולוגיות שאך ממתינות שנכריז שאין ביניהם ולא כלום לטכנולוגיות הקודמות. מכאן קצרה הדרך לשכנע שיש לבחון את העניין מחדש. בשנות ה-90 הופיעה מולטימדיה בעוצמה שלא הייתה לפני כן ומערכות התקשורת המקומיות השתפרו ללא היכר, בסוף שנת ה-90 הופיע האינטרנט במחוזות החינוך. באמצע שנות ה-2000 הפס הרחב הפך את העולם, מחירי הניידים החלו לצנוח וה-Web2 החל להלום ובטח החמצתי עוד אי אילו שינויים דרמטיים נוספים.
במקביל מנסים גם העתידנים ומתמטיקאים לבחון את תקפות תופעת הזנב הקצר עבור tc גדולים כמו 2015, 2030. מפאת קוצר המקום ועקב מורכבותה של המתמטיקה לא ארחיב את הדיון כעת. אני תקווה שהפוסטים הבאים יתנו לנו כלים לתקוף את העניין.

הזנב הקצר ואני
נסיוני, תבונתי, כשרונותי ועוד אילו טובין שהאמנתי שניחנתי בהן לא סייעו לי כלל בהפנמתה של הפסקה הקודמת. אני סבור – עדיין - שהתקשוב היום שונה דרמתית מהתקשוב שלפני 10 שנים וגם מזה שלפני 5 שנים. שונה דרמטי גם ביכולתו להשפיע על החינוך.
בפוסטים הבאים נכנס למחוזות אופטימיים יותר וננסה לבחון :
1. גישות שונות להתמודדות עם הממצאים המאכזבים.
2. כיוונים מבטיחים, קרי- מדוע הזנב הקצר יתארך עוד מעט
אשמח לקבל מכם דוגמאות, כיוונים הפניות, ניסיון אישי שמתייחסים לנקודות אלו