משפט סלומון. מי צודק?

פרולוג
ירדתי לאיטי במדרגות העץ הלולייניות למחצה כמידי בוקר. הדלקתי את הקומקום החשמלי, הכנסתי שתי פרוסות קפואות של "לחם קל 67 הדגנים" לטוסטר ויצאתי החוצה להביא את העיתון. הסתכלתי סביב בסקרנות תוהה היכן הוא. משתאה שוב מהאינטליגנציה המרחבית של מחלק העיתונים המאפשרת לו לזהות מקומות מחבוא כחול אשר בשפת הים במשטח קטן מ-10 מ"ר. מצאתי בסוף. תוך כדי חזרה הביתה קלפתי את עטיפת הניילון מהעיתון, הנחתיו על השולחן ופניתי להכנת הקפה ומריחת 2 פרוסות הלחם השחומות בריבת פובידל. התיישבתי בנינוחות ופתחתי את חלק החדשות של העיתון ו...העולם עמד. שם על העמוד הראשון מרוחה באותיות קידוש לבנה ומתפרשת על פני 6 טורים צעקה הכותרת: "חתן פרס ישראל בחינוך: "מחשבים בכיתות לא מקדמים את הלמידה"".

תגובות
התגובות לא אחרו לבוא, תקשוב החינוך היה מאז תחילתו תחום שמאופיין בסערות נפש, אידיאולוגיות ועולם של רעים וטובים.
פורטל מס"ע הציג כראיה נגדית דו"ח מחקר מ- 2009 שהוזמן על ידי משרד החינוך האמריקאי. הדו"ח מנתח בשיטת ה "מטה אנליזה", 49 מחקרים בנושא ומציג ראיות בזכות התקשוב. מזווית אחרת גיי הורוביץ (מומלץ לקרוא) תוהה על עיתוי הידיעה שמסתמכת על ממצאים עתיקים למדי ומפנה למחקר המציג את התקשוב באור חיובי. גיי גם נעלב בשמם של המורים הרבים שמשתמשים בתקשוב באותן צורות רצויות ונבונות שבהן דוגל פרופ' סלומון ושניתן להבין מהכתבה שאינן מיושמות בבתי הספר. אנשים אחרים ששמעתי ודיברתי איתם לא מתכוונים להתבלבל מהממצאים המחקרים וגורסים שכך או כך או כך, התקשוב שזור עמוק בחיינו וככזה הוא צריך להשתלב במערכת החינוך וכך גם יהיה. ואחרים אחרים נוטים לקבל חלק גדול מטענות סלומון ותוהים מה לעשות.
אני מנסה להלן לארגן את הדברים. להבהיר מה אומרים הממצאים, להציג גישות שונות לבחינת התקשוב ולנסות להבחין בין הממצאים והפרשנויות ובין אלו לבין ההכרעה מה ראוי להיעשות.

עיקרי הממצאים
ב 1999 התפרסם ניתוח מטה אנליזה רחב מאוד תחת הכותרת "No Significant Difference Phenomenon" . מן המחקר - הסוקר מעל 300 מחקרים המשווים בין הוראה פנים אל פנים להוראה מבוססת מחשב - נובע שהוראה מבוססת מחשב לא משפרת את הישגי התלמידים. בתוקף היות המחקר מטה אנליזה, לא היה בו שום ממצא חדש לבד מסיכום או גושפנקה להרגשה שהייתה קיימת בלאו הכי שאין ממצאים ברורים (אם בכלל) ליכולתה של הוראה מבוססת מחשב לתרום לשיפור הישגי התלמידים במערכת החינוך. הסיכוי אם כן להבטחות אופטימיות יכול להישען רק על העשור האחרון. מס"ע כאמור, הפנה אותנו לניתוח מטה אנליזה מ-2009 שיזם משרד החינוך האמריקאי . הניתוח -מוקפד ורהוט – מצביע אכן על ממצאים המראים על יתרון להוראה מבוססת מחשב אבל לרוע מזלנו עבור סטודנטים ומבוגרים. הניתוח כולל רק 5 מחקרים של גילאי בית הספר. לפיכך מזהירים, מחברי הדו"ח מיישום המסקנות לגבי גילאים אלו. אני מסופק אם מחסור בנתונים בלבד מנע מאתנו חדשות טובות בניתוח זה. ישנו הבדל משמעותי בין למידה בבית ספר ללמידה של סטודנטים ומבוגרים. תמהתני אם בכלל נכון לבחון את הדברים בכפיפה אחת. הגיליון של ינואר האחרון של JTLA מוקדש למחשוב 1:1 ומוצגים בו ממצאים חיובים שונים, אבל עדין אין פה משקל נגד מספיק בכדי לערער את קללת ה – No significant Difference או את הצהרת "המלך הוא עירום". המהדהדת לא פחות של לארי קובן-חוקר חינוך אמריקאי בולט- על מיחשוב ה-1:1. סקירה של הגליון נמצאת גם במסע. בצר לי פניתי ל-Becta הרשות הממונה על קידום התקשוב בבריטניה. בריטניה נמצא בעיצומו של תהליך תקשוב אדיר של מערכת החינוך בהשקעה של מליארדי שטרלינג. דו"ח מסוף 2009 דן בהשפעה התקשוב. שם בסעיף "מה אומרים הממצאים" מופיעה דוגמה על ההשפעה הטובה של הטכנולוגיה על ילד אוטיסטי צעיר. הדוגמה מרגשת ככל שתהיה רק מחזקת את התחושה שאין ברשות Becta תחמושת חזקה מספיק. בהמשך הדוח מסתייע בניתוח המטה האנליזה של משרד החינוך האמריקאי שהתייחסנו אליו לפני כמה שורות. זה רחוק מלהוות תשתית מחקרית חזקה מספיק בשביל להקים עליה את הבניין. לאכזבתי, Becta - גוף מרשים, מקצועי ואמין - לא מציינת בדוח את ההסתייגות של החוקרים האמריקאים מיישום המסקנות על גילאי בית הספר. בהמשך הדו"ח של Becta מוצגים ממצאים מעודדים על הישגים משופרים של תלמידים בבתי ספר המיישמים בצורה רחבה את התקשוב. כיון שאין השוואה להוראה פנים אל פנים המחקרים האלו לא יכולים לקחת חלק באותם מחקרי מטה אנליזה שהוזכרו, אבל עדיין הם מסקרנים ונתייחס אליהם באחד הפוסטים הבאים.
אני משער שנעלמו מעיני מחקרים רבים נוספים’ אבל משוכנע שאין בהם כדי לשנות את התמונה הכללית. בנקודת הזמן הנוכחית, כאשר בוחנים את הישגי התלמידים על פי המדדים המקובלים היום בבתי הספר (בגרות, פיזה, המבחנים האמריקאים הסטנדרטים, המבחנים הבריטיים הסטנדרטים) תופעת ה No Significant Difference עדין שרירה וקיימת.

תופעת הזנב הקצר במחקר של הטכנולוגיה בחינוך.
התופעה הזו מוגדרת כדלהלן :
תהי , ללא הגבלת הכלליות, שנת 1985 תחילת ההיסטוריה של התקשוב החינוכי.
תהי tc נקודת זמן מסוימת שבה אנו בוחנים האם הטכנולוגיה משפרת את החינוך, באשר tc גדולה מ-1985 וקטנה כמובן מ-2011.
אזי תמיד מתקיימות שתי התוצאות הבאות:
1. המחקר בין השנים 1985 לשנה tc-1 מראה שאין עדיפות להוראה מבוססת טכנולוגיה
2. המחקר בשנה האחרונה, קרי בין tc-1 ל-tc מראה על ממצאים מעודדים בזכות ההוראה המבוססת מחשב.

החוקרים והבראנז'ה (ואני בתוכה) שמכירים היטב את תופעת הזנב הקצר פתחו מיומנות מרשימה בלהסביר מדוע אין להסיק מהעבר להווה ובודאי לא לעתיד. הטכנולוגיה למזלנו מספקת אמתלאות מצוינות. התקשוב הוא שם רחב מאוד לאוסף של טכנולוגיה ומידי כמה שנים צצה לה טכנולוגיה חדשה ואפילו דור שלם של טכנולוגיות שאך ממתינות שנכריז שאין ביניהם ולא כלום לטכנולוגיות הקודמות. מכאן קצרה הדרך לשכנע שיש לבחון את העניין מחדש. בשנות ה-90 הופיעה מולטימדיה בעוצמה שלא הייתה לפני כן ומערכות התקשורת המקומיות השתפרו ללא היכר, בסוף שנת ה-90 הופיע האינטרנט במחוזות החינוך. באמצע שנות ה-2000 הפס הרחב הפך את העולם, מחירי הניידים החלו לצנוח וה-Web2 החל להלום ובטח החמצתי עוד אי אילו שינויים דרמטיים נוספים.
במקביל מנסים גם העתידנים ומתמטיקאים לבחון את תקפות תופעת הזנב הקצר עבור tc גדולים כמו 2015, 2030. מפאת קוצר המקום ועקב מורכבותה של המתמטיקה לא ארחיב את הדיון כעת. אני תקווה שהפוסטים הבאים יתנו לנו כלים לתקוף את העניין.

הזנב הקצר ואני
נסיוני, תבונתי, כשרונותי ועוד אילו טובין שהאמנתי שניחנתי בהן לא סייעו לי כלל בהפנמתה של הפסקה הקודמת. אני סבור – עדיין - שהתקשוב היום שונה דרמתית מהתקשוב שלפני 10 שנים וגם מזה שלפני 5 שנים. שונה דרמטי גם ביכולתו להשפיע על החינוך.
בפוסטים הבאים נכנס למחוזות אופטימיים יותר וננסה לבחון :
1. גישות שונות להתמודדות עם הממצאים המאכזבים.
2. כיוונים מבטיחים, קרי- מדוע הזנב הקצר יתארך עוד מעט
אשמח לקבל מכם דוגמאות, כיוונים הפניות, ניסיון אישי שמתייחסים לנקודות אלו