יום חמישי, 4 בפברואר 2010

משפט סלומון. מי צודק?



פרולוג
ירדתי לאיטי במדרגות העץ הלולייניות למחצה כמידי בוקר. הדלקתי את הקומקום החשמלי, הכנסתי שתי פרוסות קפואות של "לחם קל 67 הדגנים" לטוסטר ויצאתי החוצה להביא את העיתון. הסתכלתי סביב בסקרנות תוהה היכן הוא. משתאה שוב מהאינטליגנציה המרחבית של מחלק העיתונים המאפשרת לו לזהות מקומות מחבוא כחול אשר בשפת הים במשטח קטן מ-10 מ"ר. מצאתי בסוף. תוך כדי חזרה הביתה קלפתי את עטיפת הניילון מהעיתון, הנחתיו על השולחן ופניתי להכנת הקפה ומריחת 2 פרוסות הלחם השחומות בריבת פובידל. התיישבתי בנינוחות ופתחתי את חלק החדשות של העיתון ו...העולם עמד. שם על העמוד הראשון מרוחה באותיות קידוש לבנה ומתפרשת על פני 6 טורים צעקה הכותרת: "חתן פרס ישראל בחינוך: "מחשבים בכיתות לא מקדמים את הלמידה"".

תגובות
התגובות לא אחרו לבוא, תקשוב החינוך היה מאז תחילתו תחום שמאופיין בסערות נפש, אידיאולוגיות ועולם של רעים וטובים.
פורטל מס"ע הציג כראיה נגדית דו"ח מחקר מ- 2009 שהוזמן על ידי משרד החינוך האמריקאי. הדו"ח מנתח בשיטת ה "מטה אנליזה", 49 מחקרים בנושא ומציג ראיות בזכות התקשוב. מזווית אחרת גיי הורוביץ (מומלץ לקרוא) תוהה על עיתוי הידיעה שמסתמכת על ממצאים עתיקים למדי ומפנה למחקר המציג את התקשוב באור חיובי. גיי גם נעלב בשמם של המורים הרבים שמשתמשים בתקשוב באותן צורות רצויות ונבונות שבהן דוגל פרופ' סלומון ושניתן להבין מהכתבה שאינן מיושמות בבתי הספר. אנשים אחרים ששמעתי ודיברתי איתם לא מתכוונים להתבלבל מהממצאים המחקרים וגורסים שכך או כך או כך, התקשוב שזור עמוק בחיינו וככזה הוא צריך להשתלב במערכת החינוך וכך גם יהיה. ואחרים אחרים נוטים לקבל חלק גדול מטענות סלומון ותוהים מה לעשות.
אני מנסה להלן לארגן את הדברים. להבהיר מה אומרים הממצאים, להציג גישות שונות לבחינת התקשוב ולנסות להבחין בין הממצאים והפרשנויות ובין אלו לבין ההכרעה מה ראוי להיעשות.
עיקרי הממצאים
ב 1999 התפרסם ניתוח מטה אנליזה רחב מאוד תחת הכותרת "No Significant Difference Phenomenon" . מן המחקר - הסוקר מעל 300 מחקרים המשווים בין הוראה פנים אל פנים להוראה מבוססת מחשב - נובע שהוראה מבוססת מחשב לא משפרת את הישגי התלמידים. בתוקף היות המחקר מטה אנליזה, לא היה בו שום ממצא חדש לבד מסיכום או גושפנקה להרגשה שהייתה קיימת בלאו הכי שאין ממצאים ברורים (אם בכלל) ליכולתה של הוראה מבוססת מחשב לתרום לשיפור הישגי התלמידים במערכת החינוך. הסיכוי אם כן להבטחות אופטימיות יכול להישען רק על העשור האחרון. מס"ע כאמור, הפנה אותנו לניתוח מטה אנליזה מ-2009 שיזם משרד החינוך האמריקאי . הניתוח -מוקפד ורהוט – מצביע אכן על ממצאים המראים על יתרון להוראה מבוססת מחשב אבל לרוע מזלנו עבור סטודנטים ומבוגרים. הניתוח כולל רק 5 מחקרים של גילאי בית הספר. לפיכך מזהירים, מחברי הדו"ח מיישום המסקנות לגבי גילאים אלו. אני מסופק אם מחסור בנתונים בלבד מנע מאתנו חדשות טובות בניתוח זה. ישנו הבדל משמעותי בין למידה בבית ספר ללמידה של סטודנטים ומבוגרים. תמהתני אם בכלל נכון לבחון את הדברים בכפיפה אחת. הגיליון של ינואר האחרון של JTLA מוקדש למחשוב 1:1 ומוצגים בו ממצאים חיובים שונים, אבל עדין אין פה משקל נגד מספיק בכדי לערער את קללת ה – No significant Difference או את הצהרת "המלך הוא עירום". המהדהדת לא פחות של לארי קובן-חוקר חינוך אמריקאי בולט- על מיחשוב ה-1:1. סקירה של הגליון נמצאת גם במסע. בצר לי פניתי ל-Becta הרשות הממונה על קידום התקשוב בבריטניה. בריטניה נמצא בעיצומו של תהליך תקשוב אדיר של מערכת החינוך בהשקעה של מליארדי שטרלינג. דו"ח מסוף 2009 דן בהשפעה התקשוב. שם בסעיף "מה אומרים הממצאים" מופיעה דוגמה על ההשפעה הטובה של הטכנולוגיה על ילד אוטיסטי צעיר. הדוגמה מרגשת ככל שתהיה רק מחזקת את התחושה שאין ברשות Becta תחמושת חזקה מספיק. בהמשך הדוח מסתייע בניתוח המטה האנליזה של משרד החינוך האמריקאי שהתייחסנו אליו לפני כמה שורות. זה רחוק מלהוות תשתית מחקרית חזקה מספיק בשביל להקים עליה את הבניין. לאכזבתי, Becta - גוף מרשים, מקצועי ואמין - לא מציינת בדוח את ההסתייגות של החוקרים האמריקאים מיישום המסקנות על גילאי בית הספר. בהמשך הדו"ח של Becta מוצגים ממצאים מעודדים על הישגים משופרים של תלמידים בבתי ספר המיישמים בצורה רחבה את התקשוב. כיון שאין השוואה להוראה פנים אל פנים המחקרים האלו לא יכולים לקחת חלק באותם מחקרי מטה אנליזה שהוזכרו, אבל עדיין הם מסקרנים ונתייחס אליהם באחד הפוסטים הבאים.
אני משער שנעלמו מעיני מחקרים רבים נוספים’ אבל משוכנע שאין בהם כדי לשנות את התמונה הכללית. בנקודת הזמן הנוכחית, כאשר בוחנים את הישגי התלמידים על פי המדדים המקובלים היום בבתי הספר (בגרות, פיזה, המבחנים האמריקאים הסטנדרטים, המבחנים הבריטיים הסטנדרטים) תופעת ה No Significant Difference עדין שרירה וקיימת.

תופעת הזנב הקצר במחקר של הטכנולוגיה בחינוך.
התופעה הזו מוגדרת כדלהלן :
תהי , ללא הגבלת הכלליות, שנת 1985 תחילת ההיסטוריה של התקשוב החינוכי.
תהי tc נקודת זמן מסוימת שבה אנו בוחנים האם הטכנולוגיה משפרת את החינוך, באשר tc גדולה מ-1985 וקטנה כמובן מ-2011.
אזי תמיד מתקיימות שתי התוצאות הבאות:
1. המחקר בין השנים 1985 לשנה tc-1 מראה שאין עדיפות להוראה מבוססת טכנולוגיה
2. המחקר בשנה האחרונה, קרי בין tc-1 ל-tc מראה על ממצאים מעודדים בזכות ההוראה המבוססת מחשב.

החוקרים והבראנז'ה (ואני בתוכה) שמכירים היטב את תופעת הזנב הקצר פתחו מיומנות מרשימה בלהסביר מדוע אין להסיק מהעבר להווה ובודאי לא לעתיד. הטכנולוגיה למזלנו מספקת אמתלאות מצוינות. התקשוב הוא שם רחב מאוד לאוסף של טכנולוגיה ומידי כמה שנים צצה לה טכנולוגיה חדשה ואפילו דור שלם של טכנולוגיות שאך ממתינות שנכריז שאין ביניהם ולא כלום לטכנולוגיות הקודמות. מכאן קצרה הדרך לשכנע שיש לבחון את העניין מחדש. בשנות ה-90 הופיעה מולטימדיה בעוצמה שלא הייתה לפני כן ומערכות התקשורת המקומיות השתפרו ללא היכר, בסוף שנת ה-90 הופיע האינטרנט במחוזות החינוך. באמצע שנות ה-2000 הפס הרחב הפך את העולם, מחירי הניידים החלו לצנוח וה-Web2 החל להלום ובטח החמצתי עוד אי אילו שינויים דרמטיים נוספים.
במקביל מנסים גם העתידנים ומתמטיקאים לבחון את תקפות תופעת הזנב הקצר עבור tc גדולים כמו 2015, 2030. מפאת קוצר המקום ועקב מורכבותה של המתמטיקה לא ארחיב את הדיון כעת. אני תקווה שהפוסטים הבאים יתנו לנו כלים לתקוף את העניין.

הזנב הקצר ואני
נסיוני, תבונתי, כשרונותי ועוד אילו טובין שהאמנתי שניחנתי בהן לא סייעו לי כלל בהפנמתה של הפסקה הקודמת. אני סבור – עדיין - שהתקשוב היום שונה דרמתית מהתקשוב שלפני 10 שנים וגם מזה שלפני 5 שנים. שונה דרמטי גם ביכולתו להשפיע על החינוך.
בפוסטים הבאים נכנס למחוזות אופטימיים יותר וננסה לבחון :
1. גישות שונות להתמודדות עם הממצאים המאכזבים.
2. כיוונים מבטיחים, קרי- מדוע הזנב הקצר יתארך עוד מעט
אשמח לקבל מכם דוגמאות, כיוונים הפניות, ניסיון אישי שמתייחסים לנקודות אלו

8 תגובות:

  1. כל בוקר בעפעפיים שעדיין דבוקות אני פותחת את הדלת לעיתון ורק אז מרתיחה מים לקפה, השעה היפה ביום. יפה כי כולם עוד ישנים.

    טוב, זה לא היה שייך, גם ביום שבו הוטלה הפצצה לא חרגתי ממנהגי, אך ראה זה פלא, לא שמתי לב לכתבה של פרופ' סלומון. לא יודעת, אולי מפני שהעמוד הראשון הוא תמיד המעניין פחות והרבה יותר כיף לקרוא את העמוד האחורי ששם מופיעה ביקורת על שידורי הטלוויזיה בערב האחרון.

    אבל לשמחתי, בורותי לא נמשכה זמן רב וברגע שהגעתי לעבודה ואפילו עוד קודם, מטלפון של חברה, התוודעתי לפצצה שנפלה. לא הבנתי למה כולם מתרגשים, זו עמדתו, שיהיה.

    אבל אז התברר שיש למילים האלה השפעה כלכלית, אפילו עלי, כמפתחת תכנים לילדים, ובכל זאת עדיין לא הרגשתי שהאדמה נשמטת מתחת לרגלי.

    בערב כבר התחלתי להתעניין וצפיתי בסלומון מתעמת עם איש מחברת עת הדעת בתכנית טלוויזיה. ומה אגיד ומה אספר, סלומון נשמע פשוט לא רלוונטי. במיוחד כשהוא סיפר מה היו חלומותיו לגבי למידה באינטרנט. הוא ציפה שילדים יחקרו (שו הדא?) כי יעניין אותם. הם יקראו על התרבות של חרקים נניח, וייתקלו שם במוג ריבוי אקספוננציאלי, גוגל זריז וגם ויקיפדיה יהיו רק החלק הראשון של התעמקותם בסדרות מתמטיות. עיון שיביא אותם לשאלה בקשר לאינסוף כמובן, וזה יוביל אותם לקרוא פילוסופים יווניים ופרדוקסים שלהם ויסגרו אחר-כך חשבון עם לייבניץ.

    מה שהוא טען זה שהמחשב לא יכו ללמד אלא רק להיות מקור מידע.

    הוא לא רלוונטי סלומון, אני מצטערת שאני כה בוטה.

    מה שכן צריך לעשות זה לשים לב במה משרד החינוך הולך להשקיע ומי משפיע עליו. ולא להתנגד להכל.

    השבמחק
  2. הגר, ראשית השתוממתי לקרוא שאת קודם יוצאת לעיתון ורק אז מרתיחה את המים. מצד אחד מוזר, מצד שני זה פתח לי צוהר לחוזות לא מוכרים.
    אני מצטרף בכל ליבי לסיפא של הדברים על משרד החינוך. המסקנה מכל הענין איננה כמובן לא לתקשוב אלא כן אבל להבין מה ולמה. גם סלומון עושה בלגן בדברים. מצד אחד הממצאים על הישגים "סטנדרטים" אכן לא מלהיבים מצד שני חזונו כמו שהצגת בחדות נשמע גם לי "מוזר", יפה נחמד רצוי אידיאלי אבל תלוש. תחושה זו ליותה אותי כבר כשקראתי על המחקר ברוח זו שעשה בחיפה על הקישון. עם זאת לא מצאתי שאחרים חורגים מהסיסמאות ומתארים במדויק את המטרות, הסיכוי להשיגם וכמה ראיות או הסברים מלומדים למה זה יצליח או כדאי או שווה או איך זה מתקדם וכו וכו.. בודאי לא ברמה של תוכנית שלמה. לזכותו של סלומון שהוא מצמיד את דבריו לראיות. אחת המוטיבציה לצאת עם הפוסט הזה וכמה שאחריו לנסות לעשות קצת סדר בכל הבלבול הזה, קודם כל אצלי.

    השבמחק
  3. היי גיל

    נראה לי שכל המגיבים

    ומכאן שכלל קוראיך

    נימנים על מנויי "הארץ"

    זה פילוח אוכלוסיה של זן נכחד

    המהווה אחוזון אלטיסטי באוכלוסיית

    היעד לתקשוב.

    ממשיך לקרוא בשקיקה

    גיס בכיר

    השבמחק
  4. ביננו, מעטים קוראים את הארץ, רק חלקם מסתכלים בעמוד הראשון, עוד פחות מהם מעיינים בכותרת חינוכית ויתרה מזו התאפקתי והתאפקתי והתאפקתי ואני לא יכול יותר לשאת את כובד השקר- הארץ לא! עמדה. היא גם לא נרעשה. זה היה מין קישוט אומנותי שהשתמשתי בו. הושפעתי מאוד מקישוט דומה שקצת יותר תפס-שמש בגבעון דום וירח...

    השבמחק
  5. גיל היקר,

    לשאלתך מי צודק? כולם צודקים.

    צודק פרופסור סלומון שאומר שהכנסה עיוורת של מחשבים למערכת החינוך אינה תורמת, צודק לארי קובן שאומר כי התחושה שמחשבים משנים את ההוראה והלמידה ותורמים לעלייה בהשגים, אינה מבוססת. צודקים גם מי שאומרים כי סביבת הלימוד ברבים מבתי הספר אינה רלוונטית ואינה עדכנית, צודקים מי שמעודדים הכנסת טכנולוגיות נוספות לבתי הספר.

    הניסיון להצדיק- מחטיא את המטרה, מסיט את הדיון למקום של שלב ההוכחה ולא שלב העשייה. כפי שציינת בפוסט אפילו becta העשירים (שיכולים לממן מחקרים ), הפדגוגים והמנוסים יכלו להציג אוטיסט אחד שנתרם ולא יותר... וגם חוברת שלימה על ניידים לא הצליחה להציג משהו מעבר למובן מאליו: קידום מיומנויות תקשוב...

    אז מה בכל זאת?
    במקום להשקיע מאמץ שלאחר מעשה בנסיון להוכיח כי יש תוצאות כדאי להשקיע מאמץ בתכנון קדימה ולמידה מתמדת מלקחי העבר.

    ומהם הלקחים:
    1. טכנולוגיה נכנסת יותר ויותר לכל תחומי החיים וכך גם לבתי הספר, כדאי להכניסה בצורה מושכלת קרי עם מטרות מוגדרות ומדידות במקום בו היא תורמת.
    2. הניסיון בעולם מלמד כי טכנולוגיה בלבד לא יצרה פדגוגיה חדשה או מודרנית, טכנולוגיה יכולה לתמוך או לאפשר אבל לא ליצור את מה שלא הוגדר.
    3. יתכן ויש נוסחה מנצחת בהכנסת טכנולוגיה קרי העלאת הישגים ופיתוח פדגוגיות חדשות, קידום דרכי חשיבה ועוד אבל נכון להיום נוסחה זו לא מופיעה בעדויות המחקריות.
    4. יש הרבה בתי ספר בארץ ובעולם שעושים עבודה מדהימה, יש מה ללמוד גם ללא מחקר מלווה...

    ומה עושים?
    במקום להתנצח, בונים תוכניות תקשוב מושכלות, מגדירים מטרות, מודדים פדגוגית טכנולוגית וכלכלית, לומדים מהניסיון ומהעולם וממשיכים.
    מכניסים טכנולוגיה לבית הספר בצורה מושכלת ולא עוורת.
    מוותרים על הססמא "הכנת התלמידים למאה ה 21" ומשקיעים במורים של המאה ה 21, מפסיקים להכניס כל כלי של web2 לבית הספר בכל הזדמנות כדי להציג חדשנות ומוסיפים זאת רק במקומות שיש תרומה. משקיעים בכתיבה איכותית יותר, בהוראה מאתגרת, בתכנים מאתגרים (כמו עת הדעת) ועוד...

    הבעיה בחינוך כפי ששנינו יודעים לא נוצרה עקב מחסור בטכנולוגיות, היא אולי הוחמרה עקב קצב התפתחות הטכנולוגיה.
    ו"הבעיה" לא תיפתר עם הכנסה מסיבית של טכנולוגיה אלא על ידי יצירת פדגוגיה חדשה, דרכי הוראה חדשות ומאתגרות, חשיבה חדשה ותסתייע בטכנולוגיה.

    גם אם מחר בבוקר יהיה מחשב לכל תלמיד בישראל, פני החינוך אולי יראו אחרת "יהיו פוטוגנים" אבל לא יחול שינוי מהותי אם לא יהיה ברור איך להשתמש בטכנולוגיה הזו בצורה תורמת.

    ומחשש שהתגובה תהיה ארוכה מהפוסט, אעצור כאן.

    תמשיך לאתגר אותנו גיל.

    השבמחק
  6. גיל גיל
    קוראת כל הזמן פוסטים ומאמרים שעוסקים בכיצד משפרים פדגוגיות של הוראה- למידה באמצעות הטכנולוגיה.
    אבל מה שקורה זה שלא הוגדר מה ואיך וכיצד מנחילים שימוש הולם ונבון בטכנולוגיות המידע לקהל צרכני ויצרני התוכן והתקשרת בסייברספייס.
    הרי הטכנולוגיה חודרת למקומות הנידחים ביותר בעולם, מקצרת זמנים, מנגישה תכנים ומידע, מחדשת הכרויות וקשרים ועוד...העולם הוירטואלי הינו חלק בהווי החיים של ילדינו ושל חלק גדול מאיתנו - אז למה לא לומדים ומלמדים אזרחות דיגיטלית ?
    אני רוצה להציף את הצורך בהקניית כלים, שיקולי דעת, יכולת סינון והערכת מידע ושירותים הזמינים ומתעתעים בילדים ונוער.
    אני מחפשת "אחים ואחיות" המוכנים ללכת איתי במסע הזה> לפתח מערך לימוד לאזרחות דיגיטלית ( digital citizenship) שהצורך בכך מתעורר בכל בעולם המתוקשב.

    אז, מי בא?
    נאוה

    השבמחק
  7. גיל
    מהו לדעתך הכיוון בו צריך להשקיע כיום מבחינת טכנולוגיה בחינוך.
    לא הצלחתי להבין זאת מתוך המאמר.
    האם תפרוש זאת במאמרים הבאים?
    כמוך, אני מתעניין במתמטיקה. יש לך בשורה בנושא זה?
    עמוס

    השבמחק
  8. אני לא מבינה איך אפשר להגיד שמחשבים לא תורמים כלום ושום דבר להתפתחות של הילדים ? הרי לאן העולם צועד לעולם ממוחשב יותר...

    השבמחק

אשמח לתגובות, הערות, הצעות...