עבר זמן רב מאז שכתבתי את הפוסט האחרון. מספיק בכדי לחשוש שמא עבר זמנו בטל קורבנו: אולי כבר הפריכו את התיאוריה של קריסטנסן. אולי נמצא המזור לחינוך, אולי החלה המהפכה הטכנולוגית בבתי הספר. למזלי אני קורא את דהמרקר ושם התפרסם (14 דצמבר 2009) טור של פרופ' דוד חן עם הכותרת: "מערכת החינוך מחמיצה את המהפכה הטכנולוגית". הסקתי שיש עדין זמן לעוד כמה פוסטים.
חזרה על השיעור הקודם
בפוסט האחרון "מריחים פדגוגיה" העלינו את 3 השאלות הבאות:
> מה היא הטכנולוגיה המשבשת בחינוך?
> מה זיהה קריסטנסן כטכנולוגיה משבשת?
> מה ראוי שישמש כטכנולוגיה חינוכית משבשת?
היום נתחיל לענות על חלקן.
נקודת המוצא
אני מזהה שני כיוונים שמהם השיבוש בטכנולוגיה החינוכית עשוי לבוא:
• הטכנולוגיה כנדבך מרכזי כמנוף ללמידה קונסטרוקטיביסטית.
• הטכנולוגיה כאמצעי ללמידה עצמית.
אפשר ששני הכיוונים ישתלבו זה בזה. כרגע, אתייחס לכל אחד מהם בנפרד וכישות עצמאית ולו בכדי שהניתוח יהיה נקי ככל האפשר. קריסטנסן מדבר על הכיוון השני ובו נתחיל לדון בפוסט הזה.
התיזה של קריסטנסן
קריסטנסן מכנה את השיבוש "טכנולוגיה ממוקדת תלמיד". השיבוש לטענתו טמון ביכולתו של המחשב לספק הוראה המותאמת לתלמיד בניגוד להוראה אחידה או הוראה מבוססת מורה שבה כל התלמידים מקבלים את אותו טיפול. אני מעדיף להציג את העניין מנקודת מבטו של התלמיד ולא מצד המערכת המלמדת, כלומר: המחשב כתומך בלמידה עצמית של התלמיד. למידה עצמית היא ערך פדגוגי מרכזי גם בקונסטרוקטיביזם כך שאולי לכדנו 2 ציפורים ביד אחת או למצער מיתנו את ההתנגדויות הצפויות.
דוגמה בפעולה
בית הספר הוירטואלי של פלורידה משמש דוגמה מובהקת לקו של קריסטנסן. (ותודה לגיי על ההפניה). בית הספר מציע קורסים וירטואליים במגוון מקצועות לתלמיד חט"ב ותיכון. בית הספר - בהסתמכו על תיאוריית הטכנולוגיה המשבשת – פנה בתחילת דרכו ל-"לא לקוחות". למשל, לרבים מבתי הספר הקטנים לא הייתה יכולת טובה להכין את תלמידיהם למכללות בגלל היעדר מורים מתאימים בעוד הביקוש לקורסי הכנה כאלו היה גדול מאוד.
התיכון הוירטואלי של פלורידה נוסד ב- 1998 ומנה 77 תלמידים. עתה הוא מונה 155000 תלמידים, מפגין גרף צמיחה מעריכי האופייני לטכנולוגיה המשבשת
כיום בית הספר פועל בשיתוף פעולה עם בתי הספר הרגילים המאפשרים לתלמידיהם לקחת קורסים בתיכון. בית הספר מתוקצב על ידי המדינה. התמחור מתבסס על מספר התלמידים שלקחו קורסים ועמדו בהם בהצלחה ועל החלק היחסי של הקורס מסך לימודיו של התלמיד. בית הספר מפגין כבר היום כמה הישגים מעניינים מעבר לצמיחה המרשימה: עלות הלימוד בו היא זולה מעלות הלימוד בבית ספר רגיל וההישגים עולים על הישגי בתי הספר הרגילים. (זה עדין נתון שיש להתייחס אליו בזהירות כי לא נעשה מחקר משווה על פי הכללים האקדמיים המקובלים). (לדוח המלא על בית הספר)
הפדגוגיה של השיבוש
החומרים של בית הספר הוירטואלי ושל קבוצות דומות נוספות מיצגים את מה שמכנה קריסטנסן דור הביניים: למידה מבוססת מחשב לעומת למידה מותאמת תלמיד ביעד המצופה. הקורסים בנויים בצורה סבירה, מקיפים, רהוטים, כוללים טקסט, קול, מיני תרגילים ואינטראקציות סטנדרטים. שום דבר החורג ממגוון הפעילויות הממוחשבות שאנו מכירים. בקורסים שונים משולבות מטלות כתיבה שנבדקות ומטלות קבוצתיות. יש תמיכה של מורה וירטואלי כמקובל בקורסים ממין זה אבל היא פחותה במידה רבה ממעורבות המורה בכיתה רגילה. הכותרת: למידה עצמית של תלמיד הינה לפיכך עדין תקפה.
בצורה האופיינית להתפתחות טכנולוגיה, אנו צפויים בעתיד לשיפור וגיוון של הפתרונות. יתכן ואנו כבר עדים לסנונית ראשונה בכיוון. בית הספר סיים לפתח אך עתה קורס בהיסטוריה אמריקאית המתבסס על סביבת משחק מתוחכמת.
ספיקות מכיוון העבר
המאמץ להרחיב במידה ניכרת את הלמידה העצמית של התלמיד בולט בהיסטוריה של המיחשוב החינוכי החל מימיה הראשונים. מערכות תרגול ביהביוריסטיות-סקינריאנית בשנות ה-70 ו ה-80. מערכות מולטימדיה משוכללות בהרבה והמתבססות על תיאוריות קוגניטיביות בשנות ה-90 וקורסים וירטואליים למכביר בשנת ה-2000. המערכות של העידן הטרום האינטרנט ולא הביאו לתוצאות המקוות ונשכחו בתהום הנשייה והקורסים הוירטואליים מדשדשים ומהווים חלק שולי אם בכלל בלמידה בבתי הספר.
המאמץ להרחיב במידה ניכרת את הלמידה העצמית של התלמיד בולט בהיסטוריה של המיחשוב החינוכי החל מימיה הראשונים. מערכות תרגול ביהביוריסטיות-סקינריאנית בשנות ה-70 ו ה-80. מערכות מולטימדיה משוכללות בהרבה והמתבססות על תיאוריות קוגניטיביות בשנות ה-90 וקורסים וירטואליים למכביר בשנת ה-2000. המערכות של העידן הטרום האינטרנט ולא הביאו לתוצאות המקוות ונשכחו בתהום הנשייה והקורסים הוירטואליים מדשדשים ומהווים חלק שולי אם בכלל בלמידה בבתי הספר.
רווח
מה הלאה בתקשוב, מה הלאה בבלוג?
ממצאי העבר מעלים ספקות על התיזה של קריסטנסן. קריסטנסן אינו מתייחס בספרו לניסיונות העבר ויצר אצלי סימן שאלה גדול לגבי הבנתו את התחום ויכולתו לנתחו. ועם כל זאת אני סבור שיש מקום לבחון באופטימיות את הכיוון שהציע ועל כך בפוסט הבא.
ממצאי העבר מעלים ספקות על התיזה של קריסטנסן. קריסטנסן אינו מתייחס בספרו לניסיונות העבר ויצר אצלי סימן שאלה גדול לגבי הבנתו את התחום ויכולתו לנתחו. ועם כל זאת אני סבור שיש מקום לבחון באופטימיות את הכיוון שהציע ועל כך בפוסט הבא.
מה אתם חושבים?
האם יש סיכוי לכיוון הזה? וכמובן בצמוד האם זה בכלל שווה?
האם יש סיכוי לכיוון הזה? וכמובן בצמוד האם זה בכלל שווה?
גיל היקר, ראשית תודה על העלאת הנושא והשמת זרקור על הנושא. הכתיבה והקישורים מבהירים היטב את הנושא.
השבמחקכתבת "בית הספר מפגין כבר היום כמה הישגים מעניינים מעבר לצמיחה המרשימה: עלות הלימוד בו היא זולה מעלות הלימוד בבית ספר רגיל וההישגים עולים על הישגי בתי הספר הרגילים. (זה עדין נתון שיש להתייחס אליו בזהירות כי לא נעשה מחקר משווה על פי הכללים האקדמיים המקובלים). (לדוח המלא על בית הספר) ואני רוצה לומר שלהבנתי אני מוותרת על הזהירות ועל הצורך של הבחינה האקדמית. להבנתי, ידיעתי שמוגבלת למקרים שאני מכירה יש מקום לסביבה זו כסביבת למידה משמעותית. אני נוטה לקבל את התוצאות . ההסתייגות שלי והשאלות המטרידות אותי הם האם למידה כזו מתאימה לכולם באופן גורף? האם אפשר לחייב תלמידים ללמוד בדרך זו? אני מאמינה שאם יש בחירה וקיימת מוטיבציה והנחייה בסביבה אזי למידה זו אינה נופלת משיעור פרונטלי רגיל לתלמידים הבוחרים בדרך זו. יש מקום לאמץ בחום כבר היום גם בארץ סביבות כאלו שבבסיסם מובנות אך גם מאפשרות למידת חקר עצמית .
תודה
טובה שמר
טובה,
השבמחקראשית כמגיבה ראשונה בבלוג זכית בשי לא וירטואלי קטן שיוענק לך בימים הקרובים.
שנית, התגובה שלך מעידה על נפש של איש פיתוח ויזם (וטוב שכך). בודאי שיש מקום למסגרות כאלו.השאלה מנקודת המבט של טכנולוגיה משבשת היא האם אלו יכולות לספק תשובה ל"המונים" ובכך ליצור שינוי דרמטי. בהקשר זה - של הטכנולוגיה המשבשת - פתרון ל-5% אינו מספק. בהקשר פדגוגי אחר שנדון בו בפוסט אחר הוא בודאי יכול לספק.
הסאני מתחבר מאוד על השילוב שציינת בין סביבה מובנה ללמידת חקר עצמית.אין פטנט אחד בהוראה. על ענינים אלו של ערבובים ומינונים ואידיאולוגיות נדבר ביתר הרחבה בהמשך
היי גיל, אני מניחה שאתה מבקש לנהל דיון ברמה עקרונית אבל אני רוצה בכל זאת לציין כמה עובדות ביחס למערכת החינוך האמריקאית, שעשויות לתרום להסבר בדבר הצלחתו של ביה"ס בפלורידה. בארה"ב תלמידי תיכון נוהגים מזה שנים רבות לצבור קרדיטים חוץ-קורקולריים (כולל קורסים אקדמיים) שמסייעים להם בקבלה לאוניברסיטאות נחשקות, וכן יש פתיחות רבה לגבי צבירת קרדיטים בכל מיני נושאים בתוך לימודי התיכון, שכן שם המורים והתלמידים אינם כלואים בסד מבחני הבגרות כמו בישראל או בצרפת. בנוסף, בארה"ב יש קהל גדול יחסית של home schooling ושל תלמידים שלומדים בבתי ספר קטנטנים ומבודדים גיאוגרפית. לא ברור כלל האם הצלחת ביה"ס לא קשורה לעובדות אלה ולעובדות פרקטיות נוספות, שאינן משבשות חינוך כלל.
השבמחקאני לא יודעת איך נראים הקורסים שלהם, אבל אני בטוחה שהם לא מפתחים משחקים לכל יחידת לימוד (למי יש כסף?). אבל אם המשחק ההיסטורי הוא ספינת דגל שלהם, אני לא מתרשמת. זה נראה כל כך כמו לומדה שמנסה להתחנף לילדים שיודעים יותר טוב איך נראים משחקים אמיתיים. כולנו היינו שם, לא? ומי שמחפש קונסטרוקטיביזם בלימוד היסטוריה או בהוראתה מוטב שירחק מהמוצר הזה.
עפרה, העובדות שצינת בהקשר למערכת החינוך האמריקאית- הם בדיוק הדברים שמאפשרים לטכנולוגיה המשבשת להתפתח- כיון שהם יוצרים לקוחות שלא מקבלים תשובה על ידי המערכת הפורמלית. השאלה בהקשר זה היא האם לאחר מספיק זמן התבשלות (10 שנים נגיד) המערכת מצליחה להתפשט לתוך המערכת הפורמלית. בית הספר בפלורידה צועד בכיוון- הקורסים שהתמקדו בהתחלה בהכנה למכללות כוללים מגוון נושאים לחט"ב ותיכון וביה"ס מציע קורסים חלופיים לאלו שבבתי הספר הפורמליים ובשת"פ. אנו זקוקים לעוד זמן (ומספרים) כדי להבין אם אכן הפרדיגמה נכנסת ללב העשיה בבית הספר הרגיל ובמסות משמעותיות.
השבמחקלא הצלחתי להעריך ממה שראיתי את הפדגוגיה של המשחק. יתכן שהוא מוצלח ויתכן שזו סתם כסות יפה לאותו דבר שקיים. אני מקווה שאמצע זמן להתעמק בקורסים של התיכון הזה ולנתח אותם פדגוגיים. הדוגמה של המשחק היא חזקה מבחינתי, כי היא מהווה קפיצת מדרגה באמצעים טכנולוגים וביומרה הפדגוגית. התיאוריה אומרת שעכשיו נזדקק לעוד כמה שנים כדי לשפשף את המסגרת החדשה הזו (קרי: משחק) כדי ליצור פתרון טוב. עד כה בית הספר הבין את הדברים והתקדם יפה. אם הוא אכן יקח את המשחק כתהליך שפשוף וחיכוך מול הלקוחות והישגי התלמידים ויבצע שיפורים בהתאם אולי נצליח סוף סוף כיצד לעצב משחק חינוכי שיצליח לעניין את התלמידים. עד כה, כפי שצינת, ההסטוריה לא מלמדת על הצלחה. אולי בגלל פגם מהותי בגישה או אולי בגלל קוצר רוח וזמן לשפר ולהתחכך במשך מספיק שנים.
אוזכר בפורטל מס"ע
השבמחקhttp://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=2803&referer=%2fDefault.aspx%3f
עמי סלנט
הי גיל,
השבמחקשווה לחכות לפוסט, מזל שלא החמצת את המהפיכה.
קריסנסן בוחן את תאורית השיבוש בתחום החינוך, אבל הוא עושה זאת בעיניים כלכליות ולכן אין לו מה לכתוב על העבר. מבחינתו רק טכנולוגיה יכולה להציע מידה ייחות בהתאם לאינטליגנציות האישיות במחיר סביר.
לדעתי זה בהחלט אפשרי, הדוגמאות שלו מציגות "שירותים" חדשים ללקוחות חדשים, הטכנולוגיה עושה זאת אפשרי ובמחיר סביר. אני אישית מר אמינה שתהיה צמיחה של סביבות למידה מגוונות, משחקים, סביבות שיתאימו לקהל ההטרוגני החדש. בית הספר יצטרך להתרחב ללא ספק.
השאלה הגדולה היא מה באמת רוצים? או כפי שציינת האם זה שווה? לדעתי לא ברור לנו מה באמת רוצים לתת ב "חינוך", וללא "הבנה" כזו קשה להגדיר מה רוצים מטכנולוגיה והאם זה שווה. הלקוחות הקימים השתנו, הפדגוגיות לא, והתחושה שטכנולוגיה כשלעצמה תעורר שינוי עשויה לגרור אכזבות.
מינה
מינה, אני מזדהה עם דבריך:
השבמחקא. השירותים ישתפרו
ב. השאלה מה אנחנו רוצים ב"חינוך"?
הפוסטים הללו זה נסיון שלי לנסות להבהיר לעצמי לפחות את הדברים. בינתיים אני מרגיש שהמאמץ כדאי (ומתי מאמץ של למידה ובמיוחד קונסטרוקטביסטית לא כדאי?!). התגובה שלך מעניקה לי עוד קצת מוטיבציה להמשיך.
הי גיל,
השבמחקאני קוראת כעת את הספר של charles payne בשם so muchrefrm so little change והשם אומר הכל: יש שינוי והוא קטן... אני סומכת שהשינוי יבוא מלמטה. התחושה הקיימת שטכנולוגיה היא הדבר ה"חסר" בחינוך מעט נאיבית, טכנולוגיה אף פעם לא עכבה את החינוך אבל היום עקב המחיר והנגישות היא יכולה לסייע.
הפורום שלך מעודד חשיבה "חדשה" והוא תוספת חשובה.
אגב בנושא רפורמות: שווה קריאה
http://www.nytimes.com/2009/10/30/education/30educ.html?_r=1