השיבוש של קריסטנסן

על חטאי העבר
עבר זמן רב מאז שכתבתי את הפוסט האחרון. מספיק בכדי לחשוש שמא עבר זמנו בטל קורבנו: אולי כבר הפריכו את התיאוריה של קריסטנסן. אולי נמצא המזור לחינוך, אולי החלה המהפכה הטכנולוגית בבתי הספר. למזלי אני קורא את דהמרקר ושם התפרסם (14 דצמבר 2009) טור של פרופ' דוד חן עם הכותרת: "מערכת החינוך מחמיצה את המהפכה הטכנולוגית". הסקתי שיש עדין זמן לעוד כמה פוסטים.

חזרה על השיעור הקודם
בפוסט האחרון "מריחים פדגוגיה" העלינו את 3 השאלות הבאות:
> מה היא הטכנולוגיה המשבשת בחינוך?
> מה זיהה קריסטנסן כטכנולוגיה משבשת?
> מה ראוי שישמש כטכנולוגיה חינוכית משבשת?
היום נתחיל לענות על חלקן.

נקודת המוצא
אני מזהה שני כיוונים שמהם השיבוש בטכנולוגיה החינוכית עשוי לבוא:
• הטכנולוגיה כנדבך מרכזי כמנוף ללמידה קונסטרוקטיביסטית.
• הטכנולוגיה כאמצעי ללמידה עצמית.
אפשר ששני הכיוונים ישתלבו זה בזה. כרגע, אתייחס לכל אחד מהם בנפרד וכישות עצמאית ולו בכדי שהניתוח יהיה נקי ככל האפשר. קריסטנסן מדבר על הכיוון השני ובו נתחיל לדון בפוסט הזה.

התיזה של קריסטנסן
קריסטנסן מכנה את השיבוש "טכנולוגיה ממוקדת תלמיד". השיבוש לטענתו טמון ביכולתו של המחשב לספק הוראה המותאמת לתלמיד בניגוד להוראה אחידה או הוראה מבוססת מורה שבה כל התלמידים מקבלים את אותו טיפול. אני מעדיף להציג את העניין מנקודת מבטו של התלמיד ולא מצד המערכת המלמדת, כלומר: המחשב כתומך בלמידה עצמית של התלמיד. למידה עצמית היא ערך פדגוגי מרכזי גם בקונסטרוקטיביזם כך שאולי לכדנו 2 ציפורים ביד אחת או למצער מיתנו את ההתנגדויות הצפויות.

דוגמה בפעולה
בית הספר הוירטואלי של פלורידה משמש דוגמה מובהקת לקו של קריסטנסן. (ותודה לגיי על ההפניה). בית הספר מציע קורסים וירטואליים במגוון מקצועות לתלמיד חט"ב ותיכון. בית הספר - בהסתמכו על תיאוריית הטכנולוגיה המשבשת – פנה בתחילת דרכו ל-"לא לקוחות". למשל, לרבים מבתי הספר הקטנים לא הייתה יכולת טובה להכין את תלמידיהם למכללות בגלל היעדר מורים מתאימים בעוד הביקוש לקורסי הכנה כאלו היה גדול מאוד.
התיכון הוירטואלי של פלורידה נוסד ב- 1998 ומנה 77 תלמידים. עתה הוא מונה 155000 תלמידים, מפגין גרף צמיחה מעריכי האופייני לטכנולוגיה המשבשת

כיום בית הספר פועל בשיתוף פעולה עם בתי הספר הרגילים המאפשרים לתלמידיהם לקחת קורסים בתיכון. בית הספר מתוקצב על ידי המדינה. התמחור מתבסס על מספר התלמידים שלקחו קורסים ועמדו בהם בהצלחה ועל החלק היחסי של הקורס מסך לימודיו של התלמיד. בית הספר מפגין כבר היום כמה הישגים מעניינים מעבר לצמיחה המרשימה: עלות הלימוד בו היא זולה מעלות הלימוד בבית ספר רגיל וההישגים עולים על הישגי בתי הספר הרגילים. (זה עדין נתון שיש להתייחס אליו בזהירות כי לא נעשה מחקר משווה על פי הכללים האקדמיים המקובלים). (לדוח המלא על בית הספר)

הפדגוגיה של השיבוש
החומרים של בית הספר הוירטואלי ושל קבוצות דומות נוספות מיצגים את מה שמכנה קריסטנסן דור הביניים: למידה מבוססת מחשב לעומת למידה מותאמת תלמיד ביעד המצופה. הקורסים בנויים בצורה סבירה, מקיפים, רהוטים, כוללים טקסט, קול, מיני תרגילים ואינטראקציות סטנדרטים. שום דבר החורג ממגוון הפעילויות הממוחשבות שאנו מכירים. בקורסים שונים משולבות מטלות כתיבה שנבדקות ומטלות קבוצתיות. יש תמיכה של מורה וירטואלי כמקובל בקורסים ממין זה אבל היא פחותה במידה רבה ממעורבות המורה בכיתה רגילה. הכותרת: למידה עצמית של תלמיד הינה לפיכך עדין תקפה.
בצורה האופיינית להתפתחות טכנולוגיה, אנו צפויים בעתיד לשיפור וגיוון של הפתרונות. יתכן ואנו כבר עדים לסנונית ראשונה בכיוון. בית הספר סיים לפתח אך עתה קורס בהיסטוריה אמריקאית המתבסס על סביבת משחק מתוחכמת.

ספיקות מכיוון העבר
המאמץ להרחיב במידה ניכרת את הלמידה העצמית של התלמיד בולט בהיסטוריה של המיחשוב החינוכי החל מימיה הראשונים. מערכות תרגול ביהביוריסטיות-סקינריאנית בשנות ה-70 ו ה-80. מערכות מולטימדיה משוכללות בהרבה והמתבססות על תיאוריות קוגניטיביות בשנות ה-90 וקורסים וירטואליים למכביר בשנת ה-2000. המערכות של העידן הטרום האינטרנט ולא הביאו לתוצאות המקוות ונשכחו בתהום הנשייה והקורסים הוירטואליים מדשדשים ומהווים חלק שולי אם בכלל בלמידה בבתי הספר.

רווח

מה הלאה בתקשוב, מה הלאה בבלוג?
ממצאי העבר מעלים ספקות על התיזה של קריסטנסן. קריסטנסן אינו מתייחס בספרו לניסיונות העבר ויצר אצלי סימן שאלה גדול לגבי הבנתו את התחום ויכולתו לנתחו. ועם כל זאת אני סבור שיש מקום לבחון באופטימיות את הכיוון שהציע ועל כך בפוסט הבא.

מה אתם חושבים?
האם יש סיכוי לכיוון הזה? וכמובן בצמוד האם זה בכלל שווה?