תרומת האושר להצלחה בעבודה

שלום, בעקבות הפוסט הקודם הופעל עלי לחץ כבד מצד הקוראים להרחיב ולנמק את הקביעה שאדם מאושר יותר עובד טוב יותר. התלבטתי קלות. מצד אחד אין הכוונה שהבלוג יהפך לסקירת ספרות אקדמית מעייפת. מצד שני הקוראים מתעניינים. הכרעתי בעד. בתקופה שאיננו מבדילים בין אסטרולוגיה לאסטרונומיה, בין כותרות בתקשורת לבין עובדות- אני מרגיש צורך לעשות מאמץ כלשהוא כדי להצדיע לחוקרים בתחום.
המחקר בתחום סבוך וקל ללכת בו לאיבוד, כראוי וכמקובל באקדמיה. אני כתלמיד שקדן נעניתי לחובה זו: נברתי, הסתבכתי והלכתי לאיבוד. בין היתר הגעתי גם לתקצירי מאמרים שנדרשו 18$! על מנת לקבל את המאמר המלא וגם אחד שנדרשו 30$ (מעניין איך הם קובעים את המחיר, לפי מספר הכותבים?). למרות מחויבותי אליכם הקוראים, סברתי שזה מוגזם וויתרתי. אחרי שנלך כברת דרך ביחד אשקול שוב את מדיניותי. עם זאת, קצת מאמץ והצלחתי בחלק מהמקרים להגיע למאמרים המלאים מבלי להוציא את הסכום הנדרש. ניסיתי לתמצת את הים שקיים בכמה שורות בודדות. גם שורות ספורות אלו אינן בדיוק פיליטון. על מנת להקל עליכם החלטתי שקריאת הבלוג משחררת אתכם מחובת הקריאה של המאמרים עצמם! בנוסף דמיינו את הסיפוק הגדול שתחוו כשתסיימו את קריאת השורות. אין לי שם אחר לסיפוק הנ"ל מלבד אושר צרוף.

ועתה לחומר הקשה. איך מנסים להוכיח שאושר או תחושות חיוביות גורמות למשהו. ישנן 3 מתודולוגיות בסיסיות. במתודולוגיה הראשונה בודקים מיתאמים כלומר בוחנים האם אנשים מאושרים גם מצליחים יותר בעבודה. התשובה היא שכן אבל רענון קל של הידע הסטטיסטי מעלה מיד שמיתאם אינו מוכיח מה גורם למה. האם האושר הביא להצלחה בעבודה או שמא הכיוון הוא הפוך, שאנשים שמצליחים בעבודה הם יותר מאושרים. מה שנשמע הגיוני לא פחות. אז העובדה שיש מתאם היא התחלה נאה אבל בהחלט לא מספקת (תאמינו לי שזה יכול להיות עוד הרבה יותר מסובך עם המתאמים הללו, אבל באמת מה לנו ולזאת בסה"כ אנחנו מנסים קצת להיות יותר מאושרים, לא לעבור סיוט נוסף של בחינה בסטטיסטיקה).
רעיון יותר חזק (מהמתאם) הוא לבחון את מידת האושר של אנשים בגיל צעיר - למשל 18 - ואחר כך לעקוב אחר מידת הצלחתם בעבודה. פה הכיוון נראה חזק יותר. נוכל לראות האם מי שהיה מאושר יותר "שלשום" יצליח יותר בעבודה "מחרתיים". ואכן חוקרינו הנאמנים ערכו מחקרים רבים כאלו ועם אלפי נבדקים:
בארה"ב מדדו את אושרם של סטודנטים ב- 1976 ואחר בחנו את שכרם בשנות ה- 90 כלומר כשהיו בסביבות גיל 40. נמצאו שהאנשים המאושרים יותר (כשהיו בני 18) הרוויחו 65000$ לשנה (כשהיו בני 40) לעומת 50000$ בלבד של הפחות מאושרים. אם כן מסתבר שאושר מביא כסף, לא הררי ממון (קרי: סטיפות) אבל בכל זאת משהו. בניוזילנד נמדד אושרם של נבדקים בגיל 18 ואחר 6 שנים (ב 1996) נמדד ה הצלחתם בעבודה העבודה: תדמית המקצוע, יכולת הנעת עובדים שלהם, והשפעתם בעבודה ושוב נמצאה עדיפות למאושרים יותר. ממצאים דומים התקבלו גם באוסטרליה וברוסיה. בואו נחזור לרגע למחקר האמריקאי, את ההצלחה בעבודה בדקו שם 16 שנה לאחר שנמדד אושר הסטודנטים, קימת, אם כן, הנחה שהאושר בגיל 18 מעיד על האושר בהמשך. האם זה נכון? אם כן אולי מספיק לדאוג לאושרם של ילדינו בגיל 3 וכל השאר יבוא מעצמו. נחזור לסוגיה זו בפעם אחרת

סוג אחר של מחקרים הם מחקרי מעבדה, עושים ניסוי. גורמים לאנשים להיות יותר מאושרים ב"כוח" ובודקים אחרי זה האם זה משפיע לטובה. זה נעשה כך: משווים בין שתי קבוצות שמעמידים בפניהם משימה או שאלון לא ארוכים במיוחד. ההבדל בין שתי הקבוצות הוא ה"טיפול" שניתן לכל אחת מהן לפני המשימה. לקבוצה אחת מזריקים רגשות חיוביים ולשנייה לא. איך מזריקים רגשות חיוביים?. לא תאמינו, אבל בצורה ילדותית להפליא, למשל- מראים להם תמונות מצחיקות, מילים חיוביות, גלידה לאכול וכד'. וקשה להאמין עוד יותר, מסתבר שזה גם עובד!. הקבוצות ה"מאושרות" הללו מתפקדות בדברים רבים טוב יותר: הנבדקים אנרגטיים יותר, עם הערכה עצמית גבוהה יותר. הערכתם את האחרים חיובית יותר. יכולתם לפתור קונפליקטים טובה יותר, הם יצירתיים יותר, אפילו רופאים מצליחים לאבחן מחלות טוב יותר. קראו שוב את המשפט הקודם: "רופאים מצליחים לאבחן מחלות טוב יותר". לפחות את זה קחו מהבלוג. בפעם הבאה שאתם הולכים לרופא קנו לו קרמבו ושפרו את בריאותכם.
נחבר לדברים אלו ממצאים שאנשים מאושרים נוטים להיות בריאים יותר, להחסיר פחות ימי עבודה ולהתמיד יותר זמן במקום עבודה ונקבל סה"כ תמיכה נאה של המחקרים בהשפעה של אושר על הצלחה בעבודה
מי שרוצה להרחיב (וקשה לי להאמין) מוזמן מאוד להציץ (וכנראה גם להיפגע) במה שנראה לי כאבא של המאמרים בנושא. כדאי להציץ כדי להתרשם מהצורה הכה יסודית והמרשימה שבה מתבצעים המחקרים, כיצד הם משתלבים זה בזה ויוצרים גוף ידע מרשים בנושא כה חמקמק כמו אושר עם טיפוסים בעייתיים כל כך כמו אנשים.

אחרי שהצגנו מסכת משכנעת למדי של ראיות על תרומת האושר לעבודה, בוא נפקפק לרגע בחשיבותה של התרומה. כשאנו מתעניינים באושר, השאלה שמעסיקה אותנו היא: איך להיות יותר מאושרים?. איננו מחפשים ואיננו צריכים שום הוכחה תועלתית נוספת. ואם זה לא תורם לעבודה אז נוותר על האושר?! עד שהתחלתי לכתוב כך הרגשתי. בספרים שקראתי רפרפתי בלבד בקטעים הללו. היום הצליח להשתרבב לזה מימד חדש עבורי. הידיעה כי האושר מביא כל מיני תועלות ממשיות מעניקה לאושר יותר עומק, ומשמעות. המילה "נכון" נראית לי כמילה המתאימה כאן. האושר זה גם משהו נכון לחתור אליו ולא רק משהו נעים לייחל לו. למה זה חשוב שזה "נכון". בגלל שכדי להיות יותר מאושר צריך להשתנות ולשנות. תהליך לא קל שרובנו נכשלים בחלקים גדולים שלו. הידיעה שזה "נכון" אולי נותנת לנו כוחות והנעה גדולים יותר להשקיע בשינוי.

ה"נכון" הזה הוא בודאי פתח לדיון פילוסופי. האם יש "נכון"?, מה "נכון"?. נושא שבהחלט עשוי להתקשר לבלוג הנוכחי, אבל לי אישית אין עניין בכך וגם לא מושג. לעומת זאת מבחינה פסיכולוגית לא צריך לקלף הרבה בשביל להגיע לדרוויניזם, קרי: לתהייה האם לאדם מאושר יש יתרון הישרדותי. אם התשובה היא כן, המשמעות היא שהאושר הוא משהו בסיסי בהוויתנו. שנים רבות ידוע שללחץ, חרדה, ופחד יש תפקיד חשוב בהישרדות. כאשר אתה פוגש בטיולך הלילי דב לבן, עדיף לך לפחד ולארגן את הפיסיולוגיה של הגוף למאבק או לבריחה (ההמלצה שלי: לברוח). לחייך חיוך רחב לדב המקסים ולהציע לו חיבוק איננה תגובה שבלוג זה מציע לקוראיו היקרים הלא רבים גם כך. האם לעומת הלחץ והפחד האושר הוא רק בבחינת גחמה אישית שלנו?. כנראה שלא, בשנת 2000 פרדריקסון, חוקרת אמריקאית צעירה פרסמה תיאוריה הטוענת שלרגשות חיוביים יש תפקיד משמעותי באבולוציה. הם מרחיבות את היכולות האינטלקטואלית, הפיסיות והחברתיות ויוצרות רזרבות שבהן אנו משתמשים מול איום או מול הזדמנות. על התיאוריה פרדיקסון קבלה פרס יוקרתי וסך מנחם של $ 100000 מה שכנראה העלה מאוד את רמת האושר אצלה. אנחנו נסתפק כרגע בכך שהתיאוריה משלימה לנו את התמונה ומבהירה את מיקומו של האושר בחיינו ושסיימנו סופסוף את הפוסט הזה.