האקדמיה של קאן – אותה הגברת או בשורה?

היו דברים מעולם ופסו

האקדמיה של קאן הינה תופעה מוזרה בהיסטוריה ובהתפתחות של יישומי טכנולוגיה בחינוך. השימוש במחשב ככלי שמלמד- "מרצה"-מראה-מסביר הוא שימוש שאופייני לתחום הטכנולוגיה החינוכית זה שנים רבות. בשנות ה-90 של המאה הקודמת היינו עדים למערכות הוראה ממוחשבות רבות שהתבססו על הרעיון הזה. בחלק מהמערכות היה שימוש עשיר ומרשים במולטימדיה באיכות גבוהה שאיננה נופלת מיישומים דומים באינטרנט כיום. השורה התחתונה – זה לא הצליח. התקווה כי מערכות אלו יביאו למהפכה חינוכית לא התממשה וכעבור שנים לא רבות הן נעלמו או לכל היותר נותרו בשולי העשייה החינוכית. לכך 2 סיבות בולטות:

1.      ממצאים מחקרים רבים הראו כי שילוב המחשב אינו תורם לעליית הישגים והמשתמשים במערכות השונות חוו זאת על בשרם.

2.      תחום הטכנולוגיה בחינוך בעשור האחרון שם דגש על כיוונים שונים לחלוטין מאשר המחשב כמורה. היום מאפיינים את התחום מונחים כמו: קונסטרוקטיביזם, יצירה, מעורבות, למידה חברתית וכיו"ב ואילו מורה מרצה, תלמיד מקשיב ומורה במרכז הפכו לכמעט מוקצים.

והנה האקדמיה של קאן שמהווה המשך ישיר למחשב כ"מורה" זוכה לפופולריות גדולה, נהנית ממוניטין של חדשנות ויוזמה ומפיצה ניחוח של עלומים וצעירות.

כיצד ניתן להסביר זאת?

אפשרות ברורה אחת היא שלאחר ההתלהבות הראשונית תבוא ההתפכחות והאקדמיה של קאן תלך תיעלם כדרך המערכות הקודמות שבהן ה-"המחשב" מסביר והתלמיד מקשיב וכדרך עוד הרבה מאוד מופעים שונים ומשונים בתחום הטכנולוגיה בחינוך שכיכבו לשעה קלה ונשכחו באותה מהירות זמן קצר אחר כך. אולם קיימת עוד אפשרות, שזה יצליח. שישנם סיבות עמוקות יותר להצלחת הרעיון מעבר לבורות ולאופנתיות. וכאן אנסה לבחון את האפשרות האופטימית הזאת.

מדוע האוניברסיטה של קאן ^אולי תצליח?

בסעיף זה אציג רשימה של נקודות שעשויות לתרום להערכתי להצלחת האקדמיה של קאן. כיאה לחינוך הדברים מורכבים וניתן וראוי לדון ולהתווכח עם כל אחת מהנקודות.

·         המורה במרכז אבל התלמיד מחליט- אכן עדיין מדובר במורה שמסביר אבל חופש הפעולה של התלמיד כעת גדול בהרבה. נקודת המוצא של האוניברסיטה של קאן הינה ליצור משאבי למידה לתלמיד שבהם ישתמש בצורה עצמאית. ניתן לטעון לחופש פעולה כזה של התלמיד גם במערכות עבר שנזנחו אבל המרחב הטכנולוגי-אינטרנטי-תרבותי כיום הוא כזה שהמוצר מראש מכוון יותר תלמיד וחופש פעולה שלו ועל כן נוצרת מציאות אחרת מאשר זו שבעבר.

·         משתלב בקונסטרוקטביזם ובמיומנויות המאה ה-21 -  למידה עצמאית מהווה אחת ממיומנויות המאה ה-21 המרכזיות ונחשבת למאפיין מרכזי בקונסטרוקטיביזם. בצורה זאת האקדמיה של קאן (ודומותיה) מסתפחת לקו החינוכי העדכני.

·         מנוף להוראה הפוכה –  השילוב של האקדמיה של קאן בבתי ספר נעשה תחת המודל של הוראה הפוכה. התלמיד לומדים את החומר עם האקדמיה בזמנם החופשי ולבד למשל כשיעורי בית ואחר באים לכיתה מוכנים ושם מתבצעת פעילות מעבדתית קרי: תרגול, פתרון בעיות וכיו"ב. הוראה הפוכה גם היא משתלבת בכיוון עכשווי של החינוך המכוון לאקטיביות גדולה יותר של תלמיד וללמידה מעמיקה יותר.

·         נגישות – התחלתי את הבלוג בסתירה לכאורה שמציגה ההצלחה של האקדמיה של קאן לאור מערכות הוראה משוכללות מאוד בעבר שכשלו. יתכן שבמציאות העכשווית גם למערכות העבר היה סיכוי גדול יותר. הקלות של ההתחברות לתוכן, המהירות, מגוון נקודות הגישה הקיימת, הפעולה החלקה מקטינים את מאמץ הכניסה לתוכן בצורה דרמטית ביחס לעבר. בעולם שבו כל קליק נוסף גורם לאיבוד 50% מהמשתמשים אפשרי ששינוי זה בתשתיות יוצר את ההבדל בין  מה שיהיה למה שהיה.

·        הצגת טובה ו-"חיה" – התנסיתי עם מערכות ההוראה הישנות והתנסיתי עם החומרים באקדמיה של קאן. הרגשתי טוב יותר עם קאן. קאן מצליח להתחבר אליך כתלמיד טוב יותר מאשר מערכות העבר. הקסם טמון בפשטות, בישירות, במעין אוטנטיות. הסרטונים של קאן אינם מהוקצעים, הוא מדבר אליך בגובה העיניים ויש לך תחושה שמישהו שמסביר לך כמעט כאילו היה לידך. מצ"ב תמונה מסך שלכדתי שבו קאן מדגים באמצעות חרוזים. החרוזים מצטיירים על ידו תוך כדי ההסבר. הם לא מושלמים, אלו ציורי חרוזים של אדם "רגיל" שמציר במחשב. גם אני יודע לצייר כאלו. הוא עושה את זה מול עיני ואני רואה התנהגות אנושית בצד השני. בהרצאות ברשת ובלומדות – הדברים מהוקצעים מדי, "הצגתים" מדי, מכניסים אותך כצופה למצב פסיבי שקל להשתעמם בו אחרי זמן קצר אף אם מדובר בהצגה מלוטשת. אנחנו מסוגלים להקשיב יותר כשאנחנו מול אדם אמיתי בצד השני.

      

           

סיום

הרשת מוצפת היום בחומרים דידקטיים למיניהם. בתחום ההשכלה הגבוהה עושר זה יוצר שינויים דרמטיים בצורת למידה של סטודנטים רבים. הדברים מורכבים בהרבה  בבתי הספר. הניסיון שם מראה כי טכנולוגיה ותוכני הוראה דיגיטלים מרשימים ככל שיהיו לא מביאים כשלעצמם שינוי, זה מתאפשר רק כאשר הם מתבססים על שינוי שיטת ההוראה והלמידה הקימות. שינוי זה הוא אתגר בפני עצמו וחשוב אף יותר מהאמצעים הטכנולוגיים. אבל למרות זאת יתכן שאנו נמצאים בנקודת זמן שבה הטכנולוגיה והתוכן מתחילים להבשיל והשינוי הנדרשים במודלים של ההוראה והלמידה נעשים ברורים יותר ואפילו קלים יותר. למשל למידה הפוכה איננה רעיון חדש אבל עכשיו אפשר לממש אותה בצורה קלה יותר. החלום שתלמידים ילמדו בבית ויבואו מוכנים לבית ספר לדן או לפעילות של פתרון בעיות נראה לי עדין מופרך- הטכנולוגיה משתנה אבל הרבה פחות התלמידים – אבל קל לדמיין תלמידים עובדים בצורה עצמאית עם למשל האקדמיה של קאן באמצעות מחשבי טבלט וסלולרים במסגרת בית הספר ומורה שתומך במי שנדרש לתמיכה. לכן בסה"כ עדיין אתגר רציני אבל כעת אפשרי הרבה יותר משבעבר.