הקושי
היצע האפליקציות והתוכנות החינוכיות גדל בקצב שקשה לעכל ולעבד. מידי
שנה מתפרסמות בעיתונים מקצועיים שונים שמותיהם של 100 היישומים החינוכיים המוצלחים,
חלק מאותם 100 החליפו כאלו שהופיעו במאיה של אשתקד מה שבנקל מערער את בטחוננו הן
בבחירה של דאשתקד והן ביציבות והבטחון בבחירת השנה. הקונפליקט שבו נמצאים המורים
בתי הספר ומערכת החינוך הינו מאתגר, מיחד גיסא אנו מעונינים להתקדם, להיות
מעודכנים, רלוונטיים, חדשניים, טובים יותר
ומאידך גיסא ההיצע הענק, המשתנה במהירות והלא יציב, מבלבל ומערפל עד כדי
חוסר היכולת להבין איפה אנו נמצאים ומה היעד שלנו. סווג מתאים של ההיצע, מתאים
למורים ומתאים לביהס יכול לסייע מאוד להערכתי לתפקד בסערות השינוי ואף להבין לאן
ואיך להתקדם.
המצב הקיים והפתרון
סיווגים קיימים של
יישומים וטכנולוגיות מתייחסים לפונקציות הטכנולוגיות, למשל בקטלוג
החינוכי של משרד החינוך ובבלוג העשיר של אפרת מעטוף "כלים
קטנים גדולים" קיימות קטגוריות כמו:
🔼איסוף🔼אחסון וגיבוי🔼הצגת מידע על
גבי מפה🔼אנוטציה🔼אנימציה🔼וכו.
אלו כמובן קטגוריות ראויות אבל הן כשלעצמן הן אינן
מספיקות ולעיתים אף מבלבלות. לעומתן, הסיווג על פי הפונקציות הפדגוגיות עשוי
להערכתי לשפר במידה ניכרת את ההתמודדות עם השינוי וקצבו. אני אצמד להלן לסווג של
החוקרת הבריטית לורילארד
שמיינה את כל אופני ההוראה/למידה ל-6 סוגים:
🔼 רכישה (הקנייה)
🔼 דיון
🔼אימון ותרגול
🔼חקר
🔼שיתוף פעולה
🔼הפקה (יצירה)
ארגון ומיון לפי סוגי הלמידה
לורילארד, חוקרת
בריטית רבת שנים בתחום הטכנולוגיה החינוכית, השקיעה מאמץ מרשים בנסיון לסווג
את סוגי הלמידה הקיימים בלי קשר לטכנולוגיה ובהמשך בנסיון למפות את הטכנולוגיות
השונות לסוגי הלמידה. הניתוח
מפורט עד כדי קושי (שלי לפחות) לעקוב אחר הפרטים. למשל האיור הבא מציג את אופן
הלמידה
סוג הלמידה "רכישה", קרי: למידה
מהרצאה, מספר, מסרטון וידאו וכד'
.
הניתוח מורכב ומפורט
אך התוצאה מוכרת במידה רבה לכל מורה. בצורה דומה ייצגה לורילארד את כל סוגי הלמידה שזיהתה. בסה"כ כאמור קיימים 6
סוגי למידה (המצוינים בסעיף הקודם) וכל דיון והחלטה התמייחסות לשינוי ההוראה, הרחבתה, שיפורה, ושילוב
הטכנולוגיה בה, ראוי שיתיחס אליהם. לי היה נוח להתלות באילן גבוה כמו לורילארד אבל כל
ארגון אחר שמשקף את סוגי הלמידה בצורה שבה חווה או יכול לחוות המורה הוא יעיל
במידה דומה. העקרון הוא שהכלים ממוינים על פי צורך פדגוגי של מורה, על פי יכולתם
לסייע לו באופני הלמידה/הוראה שלו. העיסוק בטכנולוגיה יוצא עם כן מתוך התחום המוכר
למורה, מתוך היומיום שלו, מתוך המקום שבו הוא בטוח לעבר יעד שמהווה שיפור או שינוי של מקום זה.
יתרונות הגישה למורה ובית הספר
הגישה המוצעת של
יציאה מן המוכר והידוע של הפדגוגיה אל הטכנולוגיה כתומכת במוכר והידוע היא בעלת
יתרונות ניכרים:
- המורה במרכז – היציאה מן הפדגוגיה "הרגילה" מאפשרת למורה להשתמש בכלים המוכרים לו על מנת לבחון את הטכנולוגיה, למשל, האם טכנולוגיה מסוימת תסייע לו לשפר את הלמידה מסוג "רכישה"? במה היא תסייע לו? ואיך לשלבה כך שתסייע לו?. הקושיות הללו פדגוגיות ומענינו ומומחיותו של כל מורה ומאפשרות לו לבחון את הטכנולוגיה כמומחה, כלקוח חכם.
- הקטנת העומס הרגשי - הכרת טכנולוגיה דורשת מאמץ וזמן פעמים רבות יותר זמן ממה ששיערנו מראש. ההשקעה הזאת "משתלטת" פעמים רבות על תהליך ההחלטה, מפריעה לראות מאיפה יצאנו ומה אנחנו רוצים, מדגישה את הזמן שאין לנו ודוחפת אותנו להיות חסרי אמונה בשינוי. כאשר הדגש הוא פדגוגי המאפינים הטכנולוגים והטכניים שפעמים רבות משתלטים ומערפלים את התמונה מקבלים מיקום ברור, תחום ובר שליטה. השליטה בטכנולוגיה עדין דורשת השקעה אבל זאת מתרחשת כאשר כבר ההחלטה והיעד ברורים.
- בהירות החזון והמטרה - היציאה מן המוכר מאפשרת לראות בבהירות גדולה בהרבה את היעד. אני מכיר ומבין את המיקום הפדגוגי הקיים ואני רוצה לשפר מימד או רכיב במיקום הזה וקל יחסית להבין ולדמיין את המיקום החדש שאליו אני חותר. לעיתים היעד החדש הוא שינוי "מקומי" כמו שיפור בלמידת "רכישה" באמצעות שילוב סרטוני וידאו בשיעור אבל אין מניעה להשתמש באותה גישה בכדי להצהיר שיש לשלש את אחוז הזמן של ה"הפקה" בלמידה וליצור יעד חדש שמהווה שינוי דרמטי. שילוש זמן ה"הפקה" הינו אתגר גדול ותובעני ואי אפשר להמנע מהקשים הצפויים והשקעת הזמן הנדרשת אבל הבחינה של הענינן בפרספקטיבה של 6 סוגי הלמידה מאפשרת זיקוק החזון והבנתו עם טכנולוגיה ובלי קשר לטכנולוגיה. בהירות החזון מקלה מאוד את הדרך עד להגשמתו.
סיום קצר
"תנו לי
נקודת משען ואניף את העולם" אמר ארכימדס.
ששת סוגי הלמידה הינה נקודה מצוינת להשען עליה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לתגובות, הערות, הצעות...