צעד
קטן בדרך לשינוי גדול - בדרך למורה קונסטרוקטביסטי
אני
מרצה כבר שנים רבות, יותר מדי הרצאות, יותר מדי סטודנטים שלא מתחברים, יותר מדי דיבור
יותר מדי זמן. מידי פעם ניסיתי לשנות את פורמט ההרצאה והלמידה אבל התקשיתי להתמיד.
אנו יודעים שלא חשוב מה המרצה אומר חשוב מה התלמיד עושה. אני מרצה על כך, אני
אפילו מבקר בהרצאתי את צורה ההוראה שלי אבל עדיין מתקשה בביצוע השינוי בעצמי. חברתי
לסטודנטים עבודות בית שיאתגרו אותם לחשיבה ועשיה ויצירה. נהניתי לראות אותם נאבקים
ועושים אבל זה חזר אלי במהירות כבומרנג, צריך לבדוק את היצירות הללו, לתת משובים
משמעותיים ומכבדים, ראוי לתת אפשרות לתיקון. זו השקעת זמן רצינית והתקשיתי להתמיד
בה. הצורך המקצועי להיות קונסטרוקטביסטי לא היה מספיק חזק וחזרתי לקורסים של 100%
מבחן. אבל הדברים המשיכו להציק, הצלחתי להדחיק כביכול את כשלון הקונסטרקטביזם, להתחמק
מהפער העצום בין מה שאני מטיף לו למה שאני עושה (בושה!) אבל לא הצלחתי למנוע את
תחושת הסתמיות, חוסר המשמעות ואף הריקנות של הרצאות ארוכות. הבנתי שאני ניזון מדו-שיח,
אינטראקציה, שם הדחף שלי ולשם אני צריך לכוון.
לפני
שבוע שוחחתי עם עמיתה והיא ספרה שהיא משתמשת בפדלט. לוח שיתופי המוקרן בכיתה, אליו
מתחברים התלמידים באמצעות הסמרטפון ויכולים לכתוב דברים, להביע עמדות, לצרף
תמונות. השתמשתי בפדלט ובדומיו בעבר אך גם בהם לא התמדתי. החלטתי לנסות שוב. זה
כלי פשוט, הוא משתלב בקלות בכל שיעור ונושא והוא מאפשר לסטודנטים להתבטא ולי
להקשיב ואולי להגיב. הלך מצויין. יצרתי כבר 6 פדלטים, הפעלתי ב-3 קורסים והעולם
נפתח!
לקחים:
·
יעיל מאוד להתחיל בשינוי קטן. שינוי שלא דורש
מאמץ לא מעצמך ובמקרה זה גם לא מהסטודנטים
·
די בשינוי קטן כדי לפתוח את הראש. ההרגל שלנו הוא
מחסום מרכזי בשינוי. חריגה קטנה בלבד מההרגל מספיקה לעיתים בכדי לפתוח אותנו
לחשיבה אחרת, לעשייה שונה לחלוטין
·
אל יתהלל חוגר כמפתח. רק התחלתי. החלק הקשה
בשינוי זו ההתמדה, הפיכת השינוי להרגל. עכשיו זה נראה התחלה קטנה וחיובית של משהו
טוב, האתגר הגדול עדיין לפני. עדיין חשדן אם
ואיך יחזיק מעמד. אדווח בהמשך.
