ואלו תולדות! התקשוב בראי התאוריה של טכנולוגיה משבשת

בפוסט הקודם הצגתי את רעיון החדשנות המשבשת של קריסטנסון. את שוק החינוך כשוק שלא מאפשר לטכנולוגיות משבשות להתפתח בגלל היותו שוק שכולל את כל האוכלוסיה ומכאן את הקושי של התקשוב כטכנולוגיה משבשת להיכנס לתחום החינוך.
העובדה שקשה לתקשוב במחוזות החינוך ידועה לכולנו. דעות שונות רווחות על הסיבה לכך. כמו כל שינוי הוא קשה, יש בעיה עם המורים, מדיניות לקויה של משרד החינוך, מחסור בכסף. בפוסט זה אטען כי תיאורית הטכנולוגיה המשבשת נותנת הסבר טוב להיסטוריה של תקשוב החינוך להתרחשויות בצמתי העשייה שבהם הייתי מעורב. הבנה זו עשויה לתרום בהמשך לקידום התקשוב החינוך בצורה משמעותית בהרבה ממה שאנו חווים כיום.
זעיר

שנות ה-80: הילוד הרענן מנסה להיכנס לחינוך
שנות ה-80 היו שנות הילדות של התקשוב בחינוך. פרצי יצירה של אנשי פיתוח, אקדמיה ומורים יזמים, התלהבות כמו של ילדים, כמעט עולם חדש נברא. לומדות פשוטות (במונחים של היום), המפותחות גם על ידי פרופסורים לחינוך!, מנסות ליצור לראשונה אינטראקציה אחרת בין תלמיד לתוכן, דרכי המחשה שלא נראו לפני זה, סביבות חקירה מרתקות כמו המשער הגיאומטרי, ושפת תכנות בשם לוגו שהתיימרה להוות עולמון זעיר שבו התלמידים יכולים ליצור, לבנות, לחשוב, לחקור. השמיים הם הגבול ואפילו שמו של פיאזה נישא שם כהוכחה ניצחת לפתרון האולטימטיבי. המון אמונה, ורעש ואולי גם יחסי ציבור אבל גם ללא ספק המון רעיונות פדגוגיים מקסימים, מרתקים, מלהיבים. ואז כמה שנים אחרי... שקטה הארץ. ענני ההתלהבות נמוגו לאיטם והתמונה שמתגלה בבתי הספר דומה מאוד למה שהכרנו לפני כל המהומה.
התקשוב בחינוך לא הצליח לחדור לעסקי החינוך הקיימים.
הערת ביניים: היו בכל זאת שינויים והיו ותמיד ישנם מורים שעושים נפלאות, אבל הפוסט הזה איננו מתיימר להיות האינציקלופדיה של התקשוב בארץ ולא לפרטן כל פינה ונקיק אלא רק לתאר את המגמות המרכזיות בצורה שמספיקה בכדי לבחון את התיזה של: תקשוב החינוך כחדשנות משבשת.


שנות ה-90: התקשוב מנסה להיכנס במלוא הכוח לתוך החינוך
בשנות ה-90 הטכנולוגיה הלכה ובגרה. תוכנת החלונות החליפה את ה- Dos. המולטימדיה חגגה, המחשבים חזקים בהרבה. תקשוב ארגונים במערכות מחשוב למיניהם ממשרד ממוחשב ועד למערכות לוגיסטיות פיננסיות עצומות (Erp) חודרות במהירות לארגוניים העסקיים. גם החינוך מצטרף לחגיגה, תוכנית חומש ממשלתית לתקשוב החינוך - "מחר 98" - יוצאת לדרך בהרבה רעש ועוד הרבה יותר שקלים (מאות מיליוני שקלים). בתי ספר מצטיידים במחשבים, מקבלים תקציב לקניית לומדות והארץ מלאה בהשתלמויות למורים. התנופה, התנועה, המכרזים והכסף יצרו רושם שדברים זזים, שעולם הולך ומשתנה. הערפילים התפזרו, שקע האבק והדלות זעקה לשמיים. בתי הספר והרשויות השקיעו זמן רב יותר בהרבה על קנית לומדות ומיצוי כל התנאים האפשריים מספקי המחשבים (היו סה"כ 5) מאשר בשימוש בתוכנות והלומדות שרכשו.
בשלהי שנות גרדנו את תחתית החבית ודפקנו את הראש בקיר. שוב חזרה התמונה מסוף העשור הקודם-התקשוב החינוכי לא מצליח לפלס דרכו ללב עסקי החינוך הקיימים. מאמץ אדיר עוצמה של התקשוב מתוקצב במאות מיליוני שקלים ובעל גיבוי ציבורי וממשלתי ומה לא נהדף ללא מאמץ רב על ידי תעשיית החינוך הקיימת.


שנות 2000: האינטרנט ואביב תוקפים את בית ספר
בסוף שנת ה-90 האינטרנט החל לחדור לכל מקום. השם נשאר תקשוב אבל האינטרנט הפך את התקשוב החינוכי לדמות אחרת לגמרי. כך בכל מקרה סברנו אז (ואני חושב שאפשר להמשיך לחשוב כך גם עתה). התקוות והחזונות המריאו, שוב הסתכלנו אל השמיים ולא ראינו גבול. שוב התלהבנו כמו בשנות ה-80, מהרעיונות, מהחידושים ומהפדגוגיה הפוטנציאלית. מוקם בית הספר הוירטואלי "אביב" - מיזם משותף של סנונית ורשת אורט. זו הייתה יוזמה חלוצית שבצורה אמיצה ויפה ניסתה לרתום את הטכנולוגיה לשרות החינוך. השימוש באינטרנט כאמצעי חינוכי נעשה כבר קודם למשל בדמות מאגרי תוכן ואינטראקציה נהדרים של סנונית אבל שם זה היווה יותר העשרה מאשר פלישה דרמטית ללבו של העסק. באביב כבר דובר על קורסים וירטואליים בצורות שונות וזו הייתה כניסה ללב העניין.


אביב בראי הטכנולוגיה המשבשת
כ-3 שנים נשאנו את אביב על כנפיים, השקענו מאמץ וכסף בפיתוח ובהטמעה. כמו כל הטמעה בתחום החינוכי זה היה תובעני ופעמים רבות מתסכל אבל הרעיון היה מלהיב והוא אפשר לנו להמשיך ולקוות. בשנת 2000 מוניתי להיות מנהל המרכז הפיתוח באורט ובמסגרת זו גם הייתי ממונה על אביב. אחרי שנה בתפקיד תסכולי גבר. הפרה רצתה להניק אבל רוב העגלים כבר לא היה בסביבה. יונתן קפלן מנהלו של בית ספר אביב דאז, ניתח את הקורסים השונים של אביב על פי מידת הצלחתם בבתי ספר, קרי מידת השימוש בהם. הממצא היה ברור ולא מפתיע, קורסים שהיו מתאימים לעבודה הסדירה, שיכלו להיטמע בשגרה היומיומית של בתי הספר, הצליחו יותר. (הצליחו אם כי גם מימדי הצלחה זו לא היו מרשימים לטעמי).
יונתן כמו קריסטנסון הגיע למסקנה: מה שלא מתאים לצורת הפעולה הקיימת, נדחה. הניתוח הזה היה מקובל על יונתן ועלי בשנת 2001 בלי להיות פרופסורים בהרווארד. מה שמוסיף קריסטנסן – מלבד תואר פרופ' בהרווארד והרבה נתונים שמנותחים למשעי - זה את מכת המחץ המצמיתה הבאה: ל קורסים המשבשים לא היה סיכוי מלכתחילה במערכת הקיימת וגם אין טעם להמשיך לשבור את הראש בקיר, לפחות לא בקיר הזה!.


"אביב" והיבטים נוספים של התיאוריה
נבחן את אביב בהיבט נוסף של הטכנולוגיה המשבשת- מנהלי התעשייה הקיימת (למשל IBM) גם אם שותפים לחזון (של מחשב אישי למשל) לא יוכלו לשלב את הטכנולוגיה החדשה בפס המוצרים שלהם כי המוצרים הללו לא בשלים ולא נותנים תשובה ראויה ללקוחותיהם. בצורה דומה ב- 2001 כמנהל המו"פ של אורט הקפאתי את אביב. הוא לא נתן מענה ראוי ללקוחות ולא זיהיתי את יכולתו לתת מענה ראוי בעתיד הקרוב. בפרקטיקה אביב המשיך לפעול במתכונת כזו או אחרת אבל הפיתוח נעצר וכספים שהשתחררו הועברו לפעילויות אחרות. על אחת מהן שמתחברת לרעיון הכללי נדבר מיד. היו שסברו שההחלטה להקפיא את "אביב" שגויה, שחשבו שיש להמשיך לשפרו ולהרחיב ובסוף זה יבוא. כמי שהיה שותף לקרבות התקשוב הקודמים, הסוף הזה נראה לי עמום לחלוטין, הפירוש שלי היה אחר, הובסנו בעוד קרב וצריך לנסות משהו אחר לגמרי.
בואו נבחן שוב את החלטת ההקפאה, האם היא הייתה מחויבת? האם היא לא שקפה צרות אופקים, חוסר סבלנות, לקות בחזון. מנקודת היחס בין ההשקעה לתשואה זו הייתה החלטה ניהולית מתחיבת, אבל בכל זאת האם אפשר היה אז - ואפילו בחכמה שלאחר מעשה - למצוא אפיק חלופי לאביב? אולי פניה למה שמכנה קריסטנסן "לא לקוחות"?
אני משער שהייתי בוחן היום את הדברים בפרספקטיבה יותר סבלנית מאשר אז, מתוסכל מהיחס הלא סביר בין הכסף והמאמץ לבין התשואה הפדגוגית. אני מתקשה גם כיום לזהות את החלופה, את ה"לא לקוחות" במערכת החינוך. אפשר למשל לחשוב על פנייה לנישה גמישה יותר כמו: החינוך המיוחד או החינוך הטכנולוגי. זו בהחלט עשויה הייתה להיות חלופה טובה יותר מאשר כניסה חזיתית לבתי הספר. בנישה ניתן יותר בקלות להתאים פתרונות ייחודיים ומתאימים. אבל אני חושש שגם ניסיונות אלו לא היו מצליחים. הנישות הללו גם הן חלק ממערכות קימות, מערכות אחרות, אולי סובלניות יותר אולי נוחות יותר אבל מערכות קיימות ומבוססות. הסיכוי של טכנולוגיה משבשת להתחרות בפתרונות הקיימים שלהן קלושה, או לחילופין מצריכה כמויות כסף כאלו שאינן סבירות ביחס לתוצאות בעיני הגופים המממנים ובצדק.


הקרב של הכליקיט- האם מצאנו פגם בתיאוריה?
הקפאת אביב הביאה לחלל מו"פי מטריד. אם לא זה אז מה?. עדיין האמנו שהתקשוב הוא מנוף אדיר לשינוי, שיפור ופדגוגיה טובה אבל לא זיהינו תשובות או לפחות כיוונים ברורים. ברקע החלה להיבנות מערכת כליקיט). זו הייתה תוכנה פשוטה אבל חדשנית של אתר תוכן -מה שהיום ידוע כאתר בית ספר -אז היצור הזה עוד לא היה מוכר. הדס מנהלת התוכן באינטרנט של אורט האמינה מאוד במוצר. אני לא. אבל אישרתי התנסות ב-5 בתי ספר. המשובים היו טובים והמשכנו הלאה. תוך כמה חודשים התברר כי יש לנו כוכב מנצח ביד. באותו קיץ הגיע מעל 120 מורים להשתלמות בתי 3 ימים בחופש! בצפון מבלי שנפעיל שום מאמץ שכנועי נעים יותר או פחות. זה היה שינוי מרענן למאמצים הבלתי נגמרים לרכז מורים במסגרת פרויקט אביב בפרט ולהטמיע תקשוב בכלל. זה היה לטעמי שינוי מדהים, מעולם לא ראיתי בתולדות תקשוב החינוך כזו היענות של מורים, הטמעה שאינה כרוכה בסבל. המספרים רק גדלו כל הזמן, מזכירים את הטורים הגיאומטריים המאפיינים טכנולוגיה מתפשטת. מדדנו את השימוש בתוכנה על פי מספר הכניסות בחודש. לאחר שנה של פעילות עם כליקיט, בית ספר פעיל נחשב כזה עם 1000 כניסות בחודש. שנה לאחר מכן המספר גדל פי 10! ל- 10000 כניסות לחודש. במקביל הביקוש להשתלמויות "כליקיט" גאה והפעם העגל רצה לינוק ולינוק ולינוק. הפרה כמו תמיד הייתה שם נכונה להניק ומלאת גאווה.
האם לראשונה, הצליחה טכנולוגיה משבשת להיכנס ישירות ומידית ללב העסק? מהר מאוד גיבשנו עמדה ביחס למה שקרה. הטכנולוגיה החדשה מתאימה לבית ספר, משתלבת ומשתרגת בצורת עבודתו הרגילה ולכן גם מוטמעת בקלות בתוכו. המרכיב הבסיסי של הטכנולוגיה הזו הינה בהיותה כלי. אתר בית ספר הינו שלד שכל מורה יכול להשתמש בו כרצונו ולהתאים אותו לצורת העבודה שהוא מורגל בה. במונחים של קריסטנסן זאת טכנולוגיה שפועלת בערוץ המשפר ולא המשבש. היא משפרת את הפתרונות הקיימים, נותנת תשובה ללקוחות הקיימים ולכן אינה מהווה טכנולוגיה משבשת , זה יתרונה אבל זו גם מגבלתה. מפה הייתה קצרה הדרך לראות את התקשוב כמעין מערכת Erp פדגוגית. מערכות Erp בארגון העסקי מטפלות בלוגיסטיקה, כספים וקשרי לקוחות וכו, בדומה התשתית האינטרנטית באמצעות אתר בית ספר ותוכנות אינטרנטית נוספות מהווה תשתית לוגיסטית אדמיניסטרטיבית לפדגוגיה בבתי הספר. באתר מועלים אלמנטים אדמיניסטרטיביים מובהקים כמו מערכת שעות, שינויים והודעות אבל גם מטלות לימודיות, השלמות לתלמידים וכד'. השימושים הפדגוגיים הלוגיסטיים הללו אינם שונים בהרבה ממה שהמורים היו מורגלים גם לפני זה. ערוץ ההפצה אחר ומשופר, אפילו הקשר בין המורה לתלמיד עשוי להיות טוב יותר אבל עדיין הפדגוגיה הישנה וצורת הפעולה של המורה והכיתה נשארים כשהיו.
אתרי בית הספר למיניהם הם דבר מקובל והטכנולוגיה דהיום בשלה יותר ומציע מטעמים שלא היו בלידתה של "כליקיט", אבל כשמזיזים הצידה את העננים נחשפת התמונה המוכרת ,אין שינוי פדגוגי משמעותי. הפעם התקשוב הצליח כי הוא שימש ככלי לשיפור המערכת הקיימת, שיפור טכני במידה רבה.שיפור שלא נגע ביסודות של המערכת, לא הפריע לשגרה הרגילה.
הערת ביניים- אני סבור שמערכות אינטרנטיות בית ספרית כדוגמת אתר בית ספרי על כל הכרוך בו הוא דבר חיוני ומתבקש לבית ספר. הן משפרות את השירות, את הנגישות לתוכן, מאפשרות אפילו מיזמים פדגוגיים נאים אבל בעיקרן המערכות הללו מופעלות כשיפור של הקיים ולא כחידוש משבש. אין סיבה לצפות לשינוי פדגוגי בעקבותיהן.


מסקנות
הסקירה ההיסטורית הזו מבוססת במידה רבה על ההתנסות האישית שלי אבל בסה"כ מייצגת להבנתי את הידוע גם בעולם. הממצאים תומכים בתיאורית "החידוש המשבש". כאשר מוכנס חידוש כזה לבתי הספר הוא נדחה. במידה רבה להערכתי בגלל שהוא אכן לא בשל, לא עבר את מערכת ההתאמות הראויות כך שיתמודד כשווה מול פתרונות קיימים. הטכנולוגיה כן מצליחה להיטמע כאשר היא מכוונת לשיפור רציף של המערכת הקימות. במערכת החינוך פירוש הדבר שיפור לוגיסטי, שיפור טכני, שיפור אפילו באמצעי ההוראה אבל לא שינוי פדגוגי משמעותי.
ניתן כמובן לבקר את הטיעונים שהעליתי, יש בהם לכאורה משום הנחה המגשימה את עצמה. כאשר החידוש נכשל אנחנו אומרים שזהו חידוש משבש וכאשר הוא מצליח אנחנו פשוט טוענים שאיננו חידוש משבש אלא חידוש משפר. מדובר פה כביכול בטאוטולוגיה-בטיעון מעגלי. אני חושב שזה אכן רק לכאורה, לא הצגתי פה ניתוח שלאחר מעשה. אלא את הצורה שראינו את הדברים בזמן התרחשותם. שרצינו לעשות מהפכה, שינוי דרמטי נהדפנו. כשהבנו זאת סגרנו ערוצים "מהפכנים" - כמו המנכלי"ם "צרי האופקים" בתיאוריה של קריסטנסן - והתאמנו את הטכנולוגיה למערכת הקיימת.
מנקודת מבט שונה במקצת מזהה פרופ' גבי סלומון (2001) גם הוא את התופעה- מערכת החינוך (ולא מדובר פה במשרד החינוך דווקא) הוא אומר, מבייתת את הטכנולוגיה ואז מששועבדה הטכנולוגיה לפרקטיקה הקיימת אין היא יכולה להשפיע עליה השפעה של ממש.


לא תם ולא נשלם
אייל העיר לי שרצוי לסיים כל פוסט במסקנה או בשאלה. נראה שיש פה הרבה שאלות וגם מסקנות. אבל הרבה זה אויב של טוב. השאלה שלי אם כן:
האם הניתוח נכון?
אני משער שחלקכם רואים את פני הדברים אחרת, את שלד הטיעון חלקו או פרטים אלו או אחרים. הייתי שמח לשמוע השגות, הצעות, ניתוח אחר. דיון וויכוח יתרמו להבין מה הן הפעולות העתידיות המתבקשות בתחום

בפוסט הבא
בפוסט הבא אתאר כמה מהניתוחים של כריסטנסן שלפחות במבט ראשון נראו לי מוזרים. אנסה לבחון אם הוא "מוזר" או שמא הוא מצביע על נקודות עיוורון בצורת ראיתי את התקשוב החינוכי ואתאר את הכיוון שקריסטנסן סבור שממנו יבקיע התקשוב את המערכת הקיימת ויבצע בה שינוי דרמטי.